To view this notification widget you need to have JavaScript enabled. This notification widget was easily created with NotifySnack.
 
מרן הראשון לציון
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל
אביהם של ישראל
ארכיון פורים | פורים | פרשת שבוע - ויקהל | קול צופייך - ויקהל פקודי | הרב שמואל אליהו שיעור השבועי
אביהם של ישראל
הנר המערבי - הרב שבתי סבתו שליט''א
הרב היה שייך לכלל ישראל זוהר פניו האירו לכולם בגלל שהמשיך את העברת התורה מהר סיני היה פוסק הלכה לכל עם ישראל מהנץ החמה ועד הלילה עולמו היה מחובר ומשולב ביראת שמיים גדולה כנפיו היו פרוסות מהנקודות הכי זעירות ועד הנהגת כלל הציבור.
ח' כסלו התשע''ד

יודע אני בעצמי שאיני הגון ואיני ראוי ואיני כדאי להספיד את מרן הרב.

הרב היה שייך לכלל ישראל. כל אחד הכיר אותו מזווית ראייה שלו, כך גם אני. בנקודה הריגשית - נפשית שבה נגע בי הרב, רק עליה אוכל לדבר.

על מרן הרב זצ"ל אני קורא את הפסוק: "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" (ויקרא ו, ו).

פניו הקדושות של הרב הקרינו אש תמידית בעוצמה רוחנית אדירה. כל הופעתו אמרה שמחת לב, ארך אפיים, חכמה ובינה. האש והאור יקדו ובערו ולא כבו אפילו לא יום אחד.

היום, לדאבון לבנו, כבה הנר המערבי. למעלה משנתיים נתייסר הרב. עזים מאד היו כאביו וסבל רב עבר עליו בבית החולים. ניתוחים על גבי ניתוחים שגם צעירים לא היו יכולים לעמוד בהם. כך נזדכך גופו זיכוך אחר זיכוך, ונשמתו עלתה השמימה בסערה, בקדושה ובטהרה.

על אהרן הכהן הגדול נאמר: "ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחשן המשפט על לבו בבאו אל הקדש לזכרן לפני ה' תמיד" (שמות כח, כט).

אהרן הכהן נשא עליו את שמות בני ישראל בשני מקומות, אחד על לבו ואחד על כתפיו, שנאמר: "ונשא אהרן את שמותם לפני ה' על שתי כתפיו לזכרן" (שם כח, יב).

כאשר הוא היה מגיע אל הקודש, היה מודע לכך שהוא שליח ציבור של כל ישראל, והוא בא כוחם.

מדוע גם על לבו וגם על כתפיו?

בלב נושאים רגשות, ועל הכתפיים נושאים משאות. אהרן הכהן, שהיה אוהב שלום ורודף שלום, נשא עליו את סבלם של בני ישראל. על כתפיו הוא נשא את קשיי היום יום שלהם, ובתוך לבו פנימה כאב את כאבו ואת סיבלו של כל אדם מישראל.

מרן הרב זצ"ל, נשא כל ימיו את שמות בני ישראל על לבו ועל כתפיו. הרבבות הרבות שהשתתפו בהלוויתו, הם העדות החיה לתרומתו האישית לכל אחד ואחד.

רבים דיברו על "האי שופרא דבלי בעפרא". במקור בגמרא מסופר על רבי יוחנן שבא לבקר את תלמידו הגדול רבי אלעזר, שהיה חולה ועני, וביתו היה אפל וחשוך. גילה רבי יוחנן את זרועו, וגופו, הקורן אור, יצר הילה סביבו.

החל רבי אלעזר לבכות. עד מהרה מתברר שהוא לא בכה, לא על התורה, לא על הפרנסה ולא על זרע של קיימא. אלא על היופי המיוחד הזה שקרן מרבי יוחנן, שעתיד לבלות בקרקע. הכל שואלין: מהו היופי הזה? ממתי הוא כל כך חשוב?

רבי יוחנן התבטא על עצמו, ואמר: "אנא מזרעא דיוסף קא אתינא, דלא שלטא ביה עינא בישא" (ברכות כ ע"א).

רחל, אמו של יוסף, היתה בבחינת הוד, וכשראה אותה יעקב נאמר: "... וישא את קלו ויבך" (בראשית כט, יא).

הוא ידע כי רחל לא תאריך ימים ולא תזכה להיקבר עמו במערת המכפלה. ההוד הזה לא יחזיק מעמד. לעומתה, לאה, זכתה לבנים ונקברה במערת המכפלה. היא היתה כנגד עולם הנצח, אם הבנים.

הנצח וההוד הם שני רעים שאינם מתפרשים זה מזה. אלו הם העמודים שעליהם נכון הבית. לאה ורחל, בנו שתיהן יחד את בית ישראל. אך עמוד ההוד, לא זכה לעלות למדרגת הנצח, ועל כך היה ראוי להזיל דמעה.

גם משה ואהרן היו בבחינת נצח והוד. משה הוא עמוד התורה, שהיא נצח, ואהרן הכהן הוא עמוד הכהונה ובית המקדש, שהוא ההוד.

בית המקדש חרב, אך התורה לא נשכחה מפי זרע ישראל. שוב ההוד לא התעלה למדרגת הנצח.

גם הנשמה והגוף, הם בבחינת נצח והוד. הנשמה משולה לנצח והגוף משול להוד.

מן הראוי היה שהגוף יזכה לעולם הנצחי כפי שזוכה הנשמה; אך הגוף לא זכה, ומובא לקבורה בעולם הזה.

האור שקרן מרבי יוחנן היה תיקון הגוף, והיתה תקוה שגופו יאיר לנצח כנשמה; אך רבי אלעזר ידע שהזמן עדיין לא הגיע, ולכן בכה.

מורנו ורבנו זכרונו לברכה, שהיה קשור אלינו בכל נימי נפשו, שמח בשמחתנו והתעצב בצרתנו. לא היתה שמחה לפניו כשמחת גמרה של תורה בשעה שהיה בא לסיומי הש"ס בישיבה.

כל מי שראה אותו לא ישכח לעולם את פניו הזוהרים והמאירים, את שמחתו שסחפה את כולנו. איזה עידוד, איזה כח, איזה עוז, איזה אומץ, איזו להבה! "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה".

מרן היה זקוף קומה. הוא זקף את קומתנו, הוא זקף את קומת תלמידי החכמים, הוא זקף את קומתם של מתיישבי יהודה ושומרון.

בכל קושי בו נתקלתי, הלכתי, הנהגתי, תורני, ידעתי שיש לי את מי לשאול. זה מספר הטלפון של הרב.

היום, הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני לרצותן!

קוהלת אמר: "כי הלך האדם אל בית עולמו וסבבו בשוק הספדים" (קהלת יב, ה). מהו עולמו של האדם? כשהאדם מגיע אל העולם הזה, זה לא העולם שלו, זה לא "עולמו". אבל יש "עולמו", זה העולם המיוחד שלו. זה העולם שאדם בונה בעשר אצבעותיו בימי חייו. אל העולם הרוחני שהוא בונה בימי חייו, הולך האדם אחר שנשמתו עולה לגנזי מרומים.

מה היה עולמו של הרב? ארבע אמות של הלכה ויראת שמים. בהלכה – ידע, חקר ודרש והתעניין בכל דבר עד לפרטי פרטים. אביא כאן שתי דוגמאות.

דוגמא ראשונה. כאשר למדתי הלכות תפילין ומזוזות וכתיבת ספר תורה, ובאתי אליו כדי שיאיר לי הערותיו. הייתי אז צעיר לימים. הרב המטיר עלי שאלות במשך כשעה שלמה. על כל אות ואות, על הדיו ועל הקולמוס, על הקלף ועל מקורו. מהו סוג הדיו? מאיפה קניתי אותו? כיצד אני כותב? מתי אני כותב? מה אני חושב? מה אני מכוון? וכך ישב על כל אות ואות. לפרטי פרטים של ההלכות. לא הניח הלכה אחת, שלא שאל ולא חקר ולא דרש.

כעבור 30 שנה, בשנת תש"ס, י"ב בתשרי, יומיים אחרי יום הכיפורים, הגיע לבית אל, לשאלות ותשובות בערוץ 7 בהלכות חג הסוכות, להשיב תשובה לכל שואל.

הכל יודעים, אחרי 40 יום של סליחות, כשבכל יום תפילה בהנץ החמה, ואחריה מאות שאלות הזורמות אליו בכל שעות היממה. לאחר מכן, יום ראש השנה ותענית ערב יום הכיפורים. ידוע, שהרב היה הולך תמיד בערב יום הכיפורים למערת המכפלה. אחר כך יום הכיפורים עצמו, המסכם 40 יום של מאמץ עד כלות הנפש. יומיים לאחר מכן, תוך כדי הכנות לחג וכבר הגיע סוף היום. השעה - 9 בלילה והרב מגיע לערוץ 7 בבית אל, ושעתיים רצופות משיב לשאלות השואלים מכל הארץ. בשעה 11 בלילה, נתבקש הרב לבוא ולראות את המקווה החדש של בית אל. כל אדם במצב כזה היה כמעט באפיסת כוחות.

לא כן הרב. מרן הגיע במלוא כוחו ואונו לבקר במקווה, בנוכחות המרא דאתרא. גם אני הייתי נוכח וגם האחראי על המקווה היה שם. בדיוק כמו לפני עשרות שנים, חזר כאן הרב במקווה והמטיר שאלות אין ספור על כל פרט ופרט. איך קדחו את החור? איך חיברו את האגן? איך המים זורמים? רצה לראות איך זורמים המים! לאן הם מגיעים! איך בנוי כל פרט במקווה? היכן האוצרות? מה מחבר? מה מפריד? מה גודל הנקב? ממה עשוי? במשך כשלושת רבעי שעה הציף אותנו בשאלות. לבסוף, כשנחה דעתו, מצא עוד רבע שעה זמן לחייך, לפזר חידודי תורה וסיפורי צדיקים, כמבין את הרגשתנו אחר שעמדנו במבחן קשה, עד שעזב אותנו ב- 12 בלילה.

שתי הדוגמאות האלה מראות את עולמו ההלכתי של הרב, שהיה הקשור קשר בל יינתק בעולם של יראת שמים. הוא שלט בכל מכמני התורה, בכל פרטי ההלכה, כפי שחבריו דייני בתי הדין העידו עליו. ליבו של הרב היה פתוח כפתחו של אולם, והיה יכול גם לייעץ לראש הממשלה איך לעמוד בעוז מול נשיאי ארצות הברית. באהבתו את ארץ ישראל, באהבתו את יהודה ושומרון, היה עומד בעוז ובגבורה. הוא ראה בישובים ביהודה ושומרון ערך נעלה מאד, ובמיוחד תורה בארץ ישראל השלמה והמורחבת. זו הסתכלות רחבה, זו הסתכלות כוללת.

מוטת כנפיו של הרב היתה ארוכה מאד, מן הנקודות הכי זעירות ועד הנהגת ציבור ברמות הגבוהות ביותר.

בהלכות נידה ובראיית כתמים, היה ראש וראשון למורי ההוראה שעברו דרכו. היה לו כושר הבחנה מדהים בין דם לדם, בנקודות זעירות שבזעירות.

בהנהגותיו הפרטיות היה חסיד. חסיד במאכלו, חסיד בדיבורו, חסיד בכל הנהגותיו.

אוי לנו כי פנה הודינו, פנה זיוונו, פנה הדרינו.

"תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון" (מלאכי ב, ו).

כל מי שבא אליו לקבל עצה היה עומד ומשתאה. הטלפונים בביתו מטרטרים בלי הרף, ומאחוריהם שאלות עמך בית ישראל. עומד לפניו השואל ושואל, תוך כדי כך מונח טלפון אחד באזנו השמאלית וטלפון שני באזנו הימנית, והוא עובר מאחד לשני, והנה הרבנית נכנסת ואומרת: כבוד הרב, מישהו בפתח שואל שאלה.

כאשר שואלים אותי: מהם המופתים שעשה הרב? אני אומר: הרבה מופתים עשה הרב, אבל בעיניי המופת הגדול ביותר הוא כוח החיוניות הבלתי נדלה, שהיה כמעיין נובע ואינו פוסק, ביום ובלילה.

בצעירותי הייתי בא אליו בשאלות בהלכות תפילין משעה 12 בלילה ואילך. היה לו זמן לשבת ולפסוק הלכה. גם כשלא הייתי מדבר תוך כדי כתיבת התפילין, היה כבר יודע למה אני מתכוון ובמה אני מתלבט, והיה נותן לי את התשובה. המופת הגדול של הרב הוא הכוח והאהבה והאור שבקע מכל עצמותו. אפשר היה לשבת ליד הרב שעה, שעתיים ושלוש והיה חורז מדברי תורה לנביאים ולכתובים, ללא הפסקה וללא עייפות.

הרב שיעבד את כל כוחו הרוחני בין בנגלה ובין בנסתר, למען עם ישראל כולו; ועם ישראל השיב לו אהבה כפליים.

הישיבה שלנו חבה חוב גדול לרב. הוא ליווה אותנו בכל דרכנו - בפסיקת ההלכה, בעצה ובעידוד. הוא העניק לנו את האומץ לבוא לכאן למדבר, נגד כל הסיכויים, ולבנות מקום פורח, מקום של תורה. כאשר קבענו סיום ש"ס, היה דוחה את כל האירועים האחרים והיה מגיע. כשהיה מדבר לפני הרבנים והתלמידים היה נדמה לנו כאילו אנחנו כל עולמו.

עתה כבה אור האורות, כבה הנר המערבי שדלק בנס.

אני מסתכל על עוזריו הנאמנים, שהיו איתו לאורך כל הדרך - הרב שמואל זעפרני שיחיה, והרב יהודה מוצפי שיחיה, והרב חיים סוויסה שיחיה, ועוד אנשי לשכה. הרבנית שתחיה, שבמסירות וללא ליאות לא משה ממיטת חוליו, האחיות והרופאים וכל צוות בית החולים 'שערי צדק'. באיזו מסירות ובאיזו אהבה טיפלו בו יום ולילה. זה מעיד עליהם, אבל זה גם מעיד עליו. מי שנותן את כל הלב, מקבל את כל הלב.

לי אישית היה קשה מאד לראות אותו חסר אונים על מיטתו בבית החולים, מחובר למכשירים. לא יכולתי לראות איך הר געש, כוח אדיר, מלא אור, מתכווץ ומתכווץ. הנשמה ממאנת להיפרד מן הגוף, אבל הגוף לא זהר כפי שהיה. התנהלה מלחמה, מלחמה גדולה מאד, בין עם ישראל שהתפלל יומם ולילה ואחז בנשמתו, ובין המלאכים בשמים שהמתינו לנשמה, עד שגברו ייסוריו וגבר סבלו והיה קשה להתפלל. אז עלתה נשמתו לשמי מרומים.

באחד הביקורים שהרב שכב, בקושי חייך, בקושי דיבר, אבל לא שכח לתת לכל אחד צנצנת של דבש לשנה החדשה, שתהיה שנה טובה ומתוקה כדבש. כך גם בשעות הסבל האיומות, ניתוחים באיברים החיוניים ביותר, בתוך כל הסבל הגדול הזה, מצא זמן וכוחות, כוחות נפש לתת צנצנת דבש, לאחל שנה טובה ומתוקה.

מעבר לזקיפות הקומה, מעבר לעוז ולעוצמה הרוחנית, היתה בו את אותה מתיקות של יותר מדבש, מתיקות של לב אל לב.

"כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא" (מלאכי ב, ז). אומרת על כך הגמרא: "אם דומה הרב למלאך ה' צבאות - יבקשו תורה מפיהו, ואם לאו - אל יבקשו תורה מפיהו! " (חגיגה טו ע"ב).

משה רבנו היה יושב עם ישראל מן הבוקר עד הערב, כדי לענות על שאלות גדולות וקטנות, ואפילו בין תנור לכיריים. מנגד הוא היה צריך להנהיג את עם ישראל במדבר בשאלות מכריעות: מנין יבוא אוכל? מנין יבואו מים? איך יעמוד מול גזרות שמים? איך יעמוד מול עקשנות בני ישראל? יתרו חותנו אומר לו: "נבל תבל"... (שמות יח, יח), אתה לא יכול לעסוק בעת ובעונה אחת גם בשאלות הקטנות וגם בבעיות הגדולות. אם תעסוק בשאלות הקטנות - לא תוכל לראות בגדול, ואם תתרכז בבעיות הגדולות - לא תוכל להבחין בפרטים הקטנים. הנח את הפרטים הקטנים לשופטים ושוטרים, ואילו אתה "היה אתה לעם מול הא-להים" (שם, פסוק יט).

מורינו ורבנו היה עושה כמו שהיה עושה משה בהתחלה, ולא היה יתרו שישנה את דרכו. בעת ובעונה אחת היה עוסק, הן בפרטים הקטנים, בהלכות הצפופות, בספריו, בחיבוריו, והן בשאלות הגדולות, השאלות המכריעות בחיי האומה. כשהיה מול העם - היה מול העם, כשהיה מול האדם הרגיל, מול המסכן והחלש, מול הילד הקטן - היתה נפשו קשורה בנפשו. זהו המיוחד וזהו הייחודי במרן הרב. "חבל על דאבדין ולא משתכחין!" (סנהדרין קיא ע"א).

תלמידי חכמים נקראים "בעלי אסופות". רק כאשר הם נאספים מאתנו אל עולמם, אנו מסוגלים לשחזר את הנשמה הכבירה שהקב"ה הוריד לעולם, וזיכה אותנו בה. אני יכול לומר את מה שאמר רבי עקיבא: שלי ושלכם - שלו היא. החל מן הרעיון הראשון, מן החלום, הרעיון בראשית התהוותו של לימוד הש"ס, ועד הנחלתו בקרב רבים מאד. הוא היה שותף לדרך, הוא היה העמוד הימני, הוא היה מופת בחייו ומופת במותו.

לבו הגדול של מרן, לא נדם. הוא חי בלבבות כולנו בזיכרון, בהלכה, בהגות ובמחשבה. הוא חי בתוכנו.

זה דרכם של גאוני ישראל, שהקב"ה שולח בכל דור ודור, כדי שעם ישראל לא יישאר יתום. אין דור יתום שמרן הרב אליהו שרוי בתוכו.

בצילם של אירועי הגירוש מגוש קטיף, עמדו הרב אליהו והרב שפירא, זכר צדיקים וקדושים לברכה לחיי העולם הבא, באומץ, ללא חת, ביראת ה'. לא פחדו ולא חששו להביע את דעתם, גם אם היא היתה נגד המנהיגות השילטונית במדינת ישראל.

תהא נשמתו של מורנו ורבנו, מאור עינינו, גאון עוזנו, צרורה בצרור החיים. זכותו תגן עלינו ויתפלל עלינו. הקב"ה ישמע קול תפילתנו ויחיש את ישועתנו ואת פדות נפשנו, אמן כן יהי רצון.

הנסתר מרובה על הנגלה - הרב שמחה הכהן קוק שליט''א
  
בעל מופת - הרב חיים סויסה שליט''א
  
עבד ה' - הרב שלמה משה עמאר שליט''א
  
הולך בדרך ה' - הרב אייל עמרמי שליט''א
  
ענק ומופת דורינו באהבת ה' - הרב חיים דרוקמן ..
  
קדוש ייאמר לו - הרב יהודה מוצפי שליט''א
  
אורחות צדיקים - הרב יעקב יוסף זצ''ל
  
ארון הברית,צנצנת המן,מטה אהרון - הרב יונה מצגר ..
  
שפירי דירושלים - הרב יצחק דויד גרוסמן שליט''א
  
מרן הרב,שריד אחרון - רבי ברוך אבוחצירא שליט''א
  
חסידא קדישא - הרב בניהו שמואלי שליט''א
  
שבחו של הצדיק - הרב שמואל אליהו שליט''א בנו של ..
  
כתוב תגובה
ספר ''גדולת מרדכי'' -הספדים על מרן הרב זצוק''ל
תגיות
איש האשכולות - הרב יוסף בושיריאן שליט''א
  
ענק ומופת דורינו באהבת ה' - הרב חיים דרוקמן ..
  
אורחות צדיקים - הרב יעקב יוסף זצ''ל
  
איש על העדה - הרב יצחק ברדא שליט''א
  
גדול המורה הוראות בישראל - הרב יעקב הלל שליט''א
  
עמוד צלותהון של ישראל - הרב אשר טננבוים זצ''ל
  
גדולים צדיקים - הרב שמואל כהן שליט''א
  
הולך בדרך ה' - הרב אייל עמרמי שליט''א
  
הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני להרצותן - הרב יעקב ..
  
על חומרות וקולות בהלכות פסח
  
והעמידו תלמידים הרבה
  
אביהם של ישראל
חפש בדמותו וחייו
עוד באביהם של ישראל
עוד במדור
והעמידו תלמידים הרבה
חכמת הפסיקה והפיקחות
האם מרן הרב היה פוסק לפעמים גם על פי רוח הקודש ? • הנהגת הרב בתשובה לשואלים בהלכות טהרה • יבואו ..
להמשך
על חומרות וקולות בהלכות פסח
פסח
האם בפסח יש עניין להחמיר אותו דווקא להקל • מדוע דרך פסיקתו של מרן הרב הייתה דווקא להקפיד יותר ..
להמשך
הנר המערבי - הרב שבתי סבתו ..
דברי זיכרון והספד
הרב היה שייך לכלל ישראל זוהר פניו האירו לכולם בגלל שהמשיך את העברת התורה מהר סיני היה פוסק הלכה ..
להמשך