To view this notification widget you need to have JavaScript enabled. This notification widget was easily created with NotifySnack.
 
מרן הראשון לציון
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל
אביהם של ישראל
פרשת שבוע - במדבר | קול צופייך - במדבר | הרב שמואל אליהו שיעור השבועי
אביהם של ישראל
עבד ה' - הרב שלמה משה עמאר שליט''א
הייסורים שהרב סבל בסוף ימיו הם כפרה על הדור שהרב היה ממנהיגיו. מידותיו היו של צדיק וחסיד ואחרי פטירתו לומדים להכיר את גדלותו מגודל החיסרון.
ח' כסלו התשע''ד

נתכנסנו לחלוק כבוד למורנו ורבנו הראשון לציון, הגאון המפורסם, צדיק וחסיד, מרן רבי מרדכי אליהו עליו השלום, שהלילה פקידת שנתו.

כמה ייסורים נתייסר, וכמה זיכוכים נזדכך אותו צדיק עד שעלה לבית עולמו, אשר לא יאומן כי יסופר. הוא התאמץ בכל כחו להחזיק בלימוד שלו וביראה שלו, עם כל הייסורים הנוראים והקשים, והיה כולו תקוה ואמונה לה' יתברך, ישתבח שמו.

אבל, יש דברים שלא בידי אדם. הקב"ה חותך חיים לכל חי, הוא קובע, ואין מי יאמר לו מה תעשה ואין מי יאמר לו מה תפעל. הכוונה 'אין מי יאמר לו מה תעשה', לא כמו שחושבים שאין שיכול לומר לו למה עשית, מי יכול לומר!! וכי יעלה על הדעת? אלא הכוונה שאין מי יאמר לו מה תעשה, אין מי שיבין את פעולותיו, על כן לא יודעים איך לשאול, לא יודעים איך לבקש, רק מתחננים ומתפללים. בדבר הזה אף אחד אין לו ידיעה ולא שמץ של ידיעה, אלו דברים שנעלמים מעיני כל חי.

דוד המלך התחנן לפני ה', אמר לו: "הודיעני ה' קצי, ומדת ימי מהי, אדעה מה חדל אני". אמר לו: תודיע לי מתי הקץ, מתי אני צריך לעלות לעולמי, ולמה? "אדעה מה חדל אני", אדעה מה אני חסר כדי שאוכל להשלים את התיקון שלי. אמר לו הקב"ה: אי אפשר להודיע, זה דבר שנעלם מעיני כל חי. וכמו שאמר יצחק אבינו: "הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי", אף אחד לא יכול לדעת ואין לו רשות, אבל הוא רוצה רק לתקן את עצמו, לבדוק מה שהוא יכול, "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אל ה'". אבל לא מודיעים, אדם - יהיה בעיניו כל יום - כאילו היום הוא מסתלק לעולמו. כל יום עליו להזכיר לעצמו, כמו שאמרו במשנה: "אל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה". מי הבטיח לך שיהיה לך פנאי? מי הבטיח לך שתהיה לך אפשרות כזאת? כל יום צריך האדם לעשות חשבון נפש, בהתבוננות במעשים, ולשוב בתשובה בכל יום, כי לא יודע אימתי יהא קיצו.

תראו רבותי, תקנו לנו רבותינו בתפילת מנחה של ערב כיפור לעשות וידוי כזה ארוך של "על חטא" ו"על חטא". לכאורה, מה טעם לוידוי זה הרי עוד מעט יבוא כיפור, ובכיפור אומרים עשרה וידויים, ואומרים וידויים של גדולי עולם, של רב ניסים גאון, ועוד ועוד, חוץ מהוידויים הרגילים שנקבעו על ידי אנשי כנסת הגדולה. אם כן למה צריך עוד כזה וידוי הרי האדם צריך לעשות מלקות וטבילת במקוה ולהספיק סעודה מפסקת, וקצת להתבונן על מעשיו, ומדוע לעמוד במנחה באריכות? אמרו רבותינו, שהסיבה שתקנו את זה כי עלול להיות חס ושלום שיקדים קנה לושט, ויכול אדם להסתלק לבית עולמו לפני שיספיק להגיע ליום הכיפורים. לפני שיתודה את הוידוי של יום הכיפורים, עלול חלילה וחס בתוך הסעודה המפסקת, ה' ישמור ויציל, יכול לקרות לו דבר שהוא לא יוכל אחר כך לומר לא וידויים ולא תפילות ולא שום דבר. על כן אמרו, לפני שתתחיל סעודה מפסקת תתפלל מנחה, ותאמר את כל הוידוי, שאם חלילה יקרה משהו לא ילך בלי וידוי.

תראו, רק זמן קטן חז"ל דאגו שאדם לא ילך בלי וידוי, לא ילך בלי תשובה. אפילו שהמקרה הזה שילך בלי תשובה הוא רחוק רחוק, ה' ישמור כל עם ישראל, עם כל זאת, חכמים לא סמכו על הרוב ולא סמכו שזה פחות ממיעוטא דמיעוטא, ואמרו שצריכים להתוודות במנחה לפני שיאכל סעודה מפסקת. על כן, זה מלמד שאדם צריך להיות בכל עת מוכן ומזומן, בשביל זה ה' לא מודיע לו את הקץ. אם ה' היה מודיע הקץ לאדם, אדם היה הולך ועושה מה שלבו חפץ, ויאמר: יש זמן! הן עוד היום גדול, לא עת האסף המקנה, וילך בשרירות לבו, וילך אחר תאוות עיניו, ויאמר יש זמן. "תשב עד דכה" - עד דכדוכה של נפש, על כן ברגע האחרון, או בשבוע האחרון אפילו בחודש האחרון יעשה צום ויקרע בגדיו, וילבש שק על גופו ויבכה ויתחנן, ושב ורפא לו. וכל ימיו יהיו בטומאה רח"ל, הלזה יקרה עבודה ה', זה האומר: אחטא ואשוב, בפירוש, אין מספיקין בידו לעשות תשובה.

על כן הקב"ה ישתבח שמו אפילו לדוד המלך שהיה צדיק וחסיד, ועניו, לא הסכים לגלות לו את קיצו, את מידת ימיו מהי, אלא העלים מעיני כל חי כדי שאדם יהיה תמיד "בכל עת יהיו בגדיך לבנים, ושמן על ראשך אל יחסר", בכל עת כי הוא לא יודע מתי.

אני זוכר, דברתי פעם אם איזה קבוצה של צעירים בפרדס חנה, והיינו לומדים קצת פרקי אבות, ודברנו על זה שאדם צריך להיות כל ימיו בתשובה, ואז שאל אחד הצעירים: וכשאדם עושה תשובה הכל נמחל? אמרתי לו: ודאי, התשובה מעבירה את הכל. אין דבר העומד נגד התשובה. ואז הוא שאל אותי עוד שאלה, ואמר: ואם אדם יעשה תשובה בסוף! אמרתי לו: כן, גם כן, מתי שאדם יעשה תשובה, אמנם אינה דומה תשובה שאדם עושה בצעירותו, "זכור את בוראך בימי בחורותיך", לא עד זקנה ושיבה שתש כחו ואבד סברו, יעשה את זה בעוד מועד, בעוד כחו במותניו, אבל סוף סוף כשיעשה תשובה "ושב ורפא לו". אמר לי: אבל גם אמרת לנו, שכשאדם יעשה תשובה זדונות נהפכים לזכויות, אם עשה תשובה מאהבה, אפילו זדונות שעשה עבירות בזדון נהפכים לזכויות. אמרתי לו: נכון. אמר: אם ככה אני לא חוזר היום בתשובה. מה תעשה? שאלתי אותו. הוא אמר לי: אקח לי עוד חמש עשרה שנה ואעשה כל עבירות שבעולם. אלך אחר תאוות לבי, "כי בשרירות לבי אלך" ואז אעשה תשובה, וכל רבבות העבירות יהפכו לזכויות, ונמצא שהרווחתי יותר מאלה שעשו תשובה. וכל חבריו מחכים לראות מה אני אשיב לו על הקושיה הזאת. אמרתי לו: אתה צודק. קפצו כולם, מה? צודק? ככה יעשה?! אמרתי להם: רגע, אני רוצה להוסיף עוד מילה. אם אתה בטוח שעוד חמש עשרה שנה תהיה חי ובריא בעזרת ה', ותוכל לעשות תשובה, אז כל הכבוד. אבל אדם יודע קיצו? אדם יודע מידת ימיו מהי? אדם יודע אם יחיה עד אז? וכמה יחיה? אמנם, בימינו יש "ביטוח חיים", נכון וכי אדם יכול להבטיח את חייו, אפילו רגע אחד, אפילו שעה אחת? אמרתי לו: זה מה שאמר התנא באבות: "ושוב יום אחד לפני מיתתך". לא צריך הרבה זמן. רק יום אחד לפני המיתה, מספיק. נמצא כל ימיו בתשובה, כי הוא לא יודע מתי היום הזה. כל יום צריך לחזור בתשובה. אולי היום! יש כמה גיבורים שברגע כמימריה הלכו לעולמם, רחמנא ליצלן. נמצא כל ימיו בתשובה, החיים הולכים, החיים חולפים, ולא חשוב כמה אדם חי, לא לפי אריכות הימים נמדדת מעלתו של האדם, ולא לפי מיעוט הימים נמדדת מעלתו. אלא, המעלה והחשיבות של אדם נמדדים במה שהוא מנצל את החיים שלו. יש שזכה לנצל את החיים שלו, כל שעה וכל יום בתורה, מצוות, מעשים טובים, זיכוי הרבים, קידוש שם שמים, ואחרי כן הוא יוצא ברכוש גדול, עצום ורב, עשיר שאין כדוגמתו. ויש שחי מאה שנה ולא עשה בהם אפילו דבר מועט, טוב לו מותו מחייו, רחמנא לצלן. מה נותן לו המאה שנה כשכל יום מוסיף ומתעבר בעבירות ובחטאים ובעוונות ה' יצילנו? מה שווים אותם מאה שנה שהוא חי? מה הם נותנים לו? מה הוא הרויח מהם? לא זה המודד, המודד הוא מה עשה בחיים שלו. וזה תלוי מאוד בהתבוננות ובהתכוננות שאדם עומד הכן.

הרב, עליו השלום, הרב הצדיק והחסיד, כפי שתיאר אותו כבר כבוד ראש הישיבה שיחיה, שניהל את רבנותו ברמה. והיה משיב לשואליו לדבר ה' - זו הלכה, ומזכה הרבים בכל מקום, ומשתדל להגיע לכל מקום. והוא שפט את ישראל עשרות בשנים, כדיין ואב בית דין, הרבה הרבה שנים בבית דין בבאר שבע שם התמנה בראשונה, ואחר כך היה אב בית דין שם, ואחר כך התמנה והתעלה לבית דין הגדול, ישב שם שנים רבות, עד שבחרו בו כל הקהל להיות הרב הראשי וראשון לציון, והמשיך לשרת את עם ה'. המשיך לתת כל מה שהוא היה יכול כדי לזכות הרבים, והיה משתדל ובאים אליו לביתו ושואלים, באים לבית המדרש ושואלים שאלות, כלים מכלים שונים, 'יום ולילה לא ישבותו', והוא עומד ומשרת אותם, ונותן לכל אחד "די מחסורו אשר יחסר לו", כל מה שהוא יכול לתת מדבר ה'- זו הלכה, בכל דבר, בחיזוק ובעידוד.

אנחנו היום רואים בעוונותינו הרבים כמה חסר המקום שלו, כמה חסר הישיבה שלו. הוא נסע למנוחות ועזב אותנו לאנחות. הוא נסע למקום שאננים, מקום אשר חנו בהם אבותיו הקדושים, אביו שהיה רב גדול ומקובל עצום, וזה רואים מהחיבורים שלו עליו השלום. הוא הלך לשכון עם אבותיו, "וישכב עם אבותיו". הוא הלך למקום שבו נחים, הוא לא הלך למקום זר. מצידו, הוא עלה ונתעלה כמה וכמה מעלות. החיסרון לנו, אנחנו חסרים אותו. מרגלית איפה שהיא הולכת היא מרגלית, בעליה חסרו אותה. אנחנו חסרים את הרב. כשצדיק מסתלק, העולם חסר. אפילו שיש עוד צדיקים ויש רבנים ויש גדולים, אבל העולם חסר. זה לא דבר פשוט. כי לכל צדיק יש לו את האור שלו, לכל חכם יש את המעמד שלו, לכל חכם יש גם את האנשים המושפעים ממנו, וכשהוא מסתלק הם נשארים יתומים בלא אב. חסר להם אב וחסר להם בית אב שיוכלו להניח את ראשם ולספר ולומר ולתנות את כאבם ואת צרותיהם ולהביא את שאלותיהם, לערוך אותם כדי לקבל תשובות כדת וכהלכה, כל זה נחסר! בעוונותינו הרבים, הוא נסע לבית מנוחתו. הוא נסע לקבל את שכר עמלו ויגיעו, מאשר יגע ומאשר עמל בזה העולם החולף. העולם הזה כולו חולף, כולו דברים בטלים. אשריו ואשרי חלקו, שהוא ניצל את החיים שניתנו לו, ללמוד תורה, ולעבוד את הקב"ה בקדושה ובטהרה. זהו דבר גדול.

מי שמתבונן בפרשה הזאת שקראנו, רואים דברים נפלאים, איך משה רבנו עליו השלום, באיזה ענוה, באיזה חסידות, באיזה קדושה, אפילו לאלה שחלקו עליו ורצו לבזותו, ויצאו וכפרו בה' ובמשיחו, שהוא משה רבנו, שה' משח אותו במשחת הקודש, ושם אותו להביא תורה לישראל, והוא רועה ישראל בכל הדורות, עד הדור האחרון, משה רבנו רעיא מהימנא, הרועה הנאמן לכל הדורות, ועומדים אנשים, אם היו רק אנשים ריקים ופוחזים, נחמתי, זה לא נורא, אבל עומד אחד כמו קורח, שראש הסנהדרין היה, פיקח היה, חכם היה, והוא עומד ומתריס בדברים נוראים ומנסה להקהיל עליו קהלות כדי להטמיע בהם את הדברים הרעים שהיה מדבר נגד משה כאילו זה דבר אמיתי, אומר לו: "מדוע תתנשאו", למי אומר: "מדוע תתנשאו"? למשה "והאיש משה ענו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה", ולו הוא אומר: "מדוע תתנשאו' על קהל ה'"! למה אתה ממנה את עצמך מלך?! וממנה את אחיך כהן גדול?! וכי משה עשה את זה לעצמו? וכי משה עשה את זה בשביל אחיו? הכל עשה על פי הקב"ה. משה רבנו חשש, הוא רצה לסבול ולוותר, אבל הדברים יוצאים ומתפרסמים, והעם, האנשים יכולים להאמין, יגידו: אם קרח, ראש הסנהדרין, כזה חכם גדול כך מדבר, ודאי יש דברים בגו, אם לא מאה אחוז - שמונים, שבעים, ויכולים חס ושלום לבוא לידי כפירה, אז אמר לו משה רבנו בחכמה וחשב שבזה תסתיים המחלוקת. אמר לו: בא תראה, "קח לך מחתות, אתה וכל האנשים האלה, ותנו בהם אש ושימו עליהם קטורת" ותבואו לפני אוהל מועד, אתה ואהרן. משה בטוח שכאשר יאמר לו את ההצעה הזאת, קרח מיד יסוג לאחור ויחזור בו, הוא יודע מה זה קטורת, הוא תלמיד חכם, הוא יודע שהקטורת אש להבת שלהבת, שורפת הכל, הקטורת שהיא מצילה ומבטלת את המגפות, אבל אם אדם לא נזהר בה כראוי, אם חיסר אחת מכל סממניה, חייב מיתה, שמה אין משחקים בקטורת, ומה הוא אומר לו? אומר לו שאדם זר שה' לא צוה אותו יבוא ויקטיר! למה? אתה אומר שה' לא צוה שאהרן יהיה, מדעתי עשיתי, אם ככה אתה ואהרן אותו דבר! אז בבקשה. ואתה ואהרן גם כן תעמידו את המחתות שלכם עם האש והקטורת. ותראו, והוא חכם, והוא יודע, אהרן עד היום מקטיר קטורת, אותו יום, בבוקר ובין הערבים, ברוך ה' חי ועומד על רגליו, אם חס ושלום היה הדבר מדעתו, היה מפסיק לחיות, מזמן היה נשרף! שני בניו, התורה תולה את זה באש זרה אשר לא צוה ה', ותצא אש מלפני ה', נדב ואביהו, אכלה אותם האש, אז אהרן ממשיך להקטיר, ועכשיו משה אומר לו שגם אתה תקטיר, אבל כבר הם כל כך לא רצו לחזור בהם, הכבוד העצמי, הגאוה הסרוחה שנשתרשה בלבם, הוציאה אותם מן העולם. הלך ולקח קטורת, "ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם", כמה צריכים להזהר.

מצד שני רואים מה גדלותו של משה. גם אחרי כל זה, אמר לו ה': "הבדלו מתוך העדה הרעה" – "ויקם משה" והוא הלך אליהם, מנסה עוד להביא שלום, מדבר אתם רכות, ומדבר אתם גם קשות, זה מנהיג אמיתי. זה מנהיג!

כך הם רבני ישראל בכל הדורות, הרבנים האמיתיים מוסרים את החיים שלהם פשוטו כמשמעו, מוסרים את החיים שלהם בשביל הציבור, "יום ולילה לא ישבותו", אין להם יום ואין להם לילה, הם נשארים איזה רגעים בשביל עצמם ויושבים ומתפללים על הציבור, יושבים ומתפללים על עם ישראל, ואם זאת שהם כותבים ועונים לכל דורש ומבקש, הכל בשביל עם ישראל!

ככה היה הרב עליו השלום. הוא היה המוליך והמביא. בכל דבר. והכל בענוות חן ובחסד.

יהי רצון שזכותו תעמוד לכל זרעו, וזכותו תעמוד לכל עם ישראל. תהיה נפשו צרורה עם קדושי עליון, לקדושים אשר בארץ המה, בגן עדן העליון, עם פמליא של צדיקים וחסידים, במקום הראוי לו עליו השלום, ומשם, ממכון שבתו, ישא כפיו לפני קודשא בריך הוא בתפילה ובתחינה, על עם ה' ונחלתו, שהקב"ה 'לא יטוש את עמו ולא יעזוב את נחלתו'. שימתיק עלינו את כל הדינים.

הנסתר מרובה על הנגלה - הרב שמחה הכהן קוק שליט''א
  
בעל מופת - הרב חיים סויסה שליט''א
  
הנר המערבי - הרב שבתי סבתו שליט''א
  
הולך בדרך ה' - הרב אייל עמרמי שליט''א
  
ענק ומופת דורינו באהבת ה' - הרב חיים דרוקמן ..
  
קדוש ייאמר לו - הרב יהודה מוצפי שליט''א
  
אורחות צדיקים - הרב יעקב יוסף זצ''ל
  
ארון הברית,צנצנת המן,מטה אהרון - הרב יונה מצגר ..
  
שפירי דירושלים - הרב יצחק דויד גרוסמן שליט''א
  
מרן הרב,שריד אחרון - רבי ברוך אבוחצירא שליט''א
  
חסידא קדישא - הרב בניהו שמואלי שליט''א
  
שבחו של הצדיק - הרב שמואל אליהו שליט''א בנו של ..
  
כתוב תגובה
ספר ''גדולת מרדכי'' -הספדים על מרן הרב זצוק''ל
המשיח לא קורא עיתונים
  
פרשת נח ודור המבול | פרשת נח
  
יהושפט מלך יהודה - הרב אליהו אברג'ל שליט''א
  
האי מאן דבעי למהוי חסידא - הרב יוסף אלנקווה ..
  
כוחו של מנהיג - הרב מרדכי ביבי שליט''א
  
מסכת אבות למעשה -חבר כנסת בן דהאן
  
הצנע לכת ואהבת חסד - הרב דוד בצרי שליט''א
  
שפירי דירושלים - הרב יצחק דויד גרוסמן שליט''א
  
מעלותיו של אברהם רבינו - הרב פינחס כהן לוין ..
  
עמוד העולם - חכם ישועה בן-שושן שליט''א
  
קול צופייך - פרשת ויחי - תש''ס - תפילת מנחה
  
נוח לשמים ונוח לבריות | פרשת נח
  
אביהם של ישראל
חפש בדמותו וחייו
עוד באביהם של ישראל
תוכנית לערב שבת פרשת ..
שו``ת רדיו
להמשך
עוד במדור
פירוד בתוכנו מביא את עמלק | ..
בשלח
עמלק שואב את כוחו הרע להילחם בישראל דווקא כשישראל ב"רפידים" • 2 סוגי רפידים - בין ישראל לאבינו ..
להמשך
נוח לשמים ונוח לבריות | ..
נח
האם במקום שלועגים על קיום מצוות כדאי להיות נוח לבריות או שמא ההיפך ? • ואיך מסתדר עם הצורך להיות גם ..
להמשך
מוסר של מנהיג | פרשת דברים
דברים
משה רבינו בתוכחתו לעם ישראל ביום פטירתו רומז בשמות של מקומות על החטאים ודרכי תיקונים כפי שנכשלו בהם ..
להמשך