To view this notification widget you need to have JavaScript enabled. This notification widget was easily created with NotifySnack.
 
מרן הראשון לציון
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל
אביהם של ישראל
דף מיוחד לחנוכה | קול צופייך - פרשת מקץ | הרב שמואל אליהו שיעור השבועי | פרשת שבוע - וישב
אביהם של ישראל
הולך בדרך ה' - הרב אייל עמרמי שליט''א
הספדו של תלמיד חכם ובפרט של גדול הדור, הוא לימוד לכלל הדור על מעלותיו. הרב ידע לשמח כל מי שבא אליו והכל בדרך התורה. הסבלנות שהייתה לו לשמוע את כל אחד ואחד מתוך הלב הטוב שבו יחד עם חכמת התורה והמידות שהיו טבועות בו
ח' כסלו התשע''ד

ברשות ראש הכולל, הרה"ג הרב יוסף אליהו שליט"א, ברשות חברי בית המדרש, ברשות הרבנים.

התכנסנו לומר כמה מילי דהספידא לעילוי נשמת מורנו החכם השלם, הראשון לציון, הרב מרדכי אליהו זכר צדיק וקדוש לברכה.

כבוד של אמת

זכורני, שבאחד השיעורים סיפר הרב על דודו הרב יהודה צדקה זכר צדיק וקדוש לברכה, שכאשר הספיד את רבי אברהם עדס, הוא פחד אולי האריך בתוארים ושבחים, והוא חקק את הנוסח על המצבה, והוא חשש שאולי הוא קצת סטה מן האמת, ואז סיפר לו דודו ראש הישיבה: שבא אליו רבי אברהם עדס בחלום ואמר לו: תדע לך, כל מה שאמרת היה אמת לאמיתה, לא נטית מן האמת אפילו כמלוא הנימה, כל מה שחקקת על המצבה היו דברים מדוייקים. הוסיף מורנו הרב ואמר: על זה נאמר: "יעלזו חסידים בכבוד, ירננו על משכבותם" - החסידים שמחים בכבוד, הם מרוצים מן הכבוד, דוקא כשהם על משכבותם, כשהם בחיי מנוחות בעולם הבא. פה, לעובדי ה' – הכבוד הוא מניעה גדולה וצרה גדולה בשביל השגת החכמה, בשביל עבודת ה'.

באחד הפעמים שהיה הרב בבית הכנסת כאן, הוא ציטט את 'נפש החיים' ואמר: שה'נפש החיים' כותב על תפילתו של מר בריה דרבינא: "ונפשי כעפר לכל תהיה, פתח לבי בתורתך", הפשט, כולנו מבינים שנדע לספוג עלבונות, נדע לספוג בזיונות, אבל נפש החיים אומר: שזו לא היתה התפילה של מר בריה דרבינא, אלא מר בריה דרבינא התפלל: "ונפשי כעפר לכל תהיה" – שלא אקבל כבוד, כי אז לא ייפתח לבי בתורתך. וזה לשון ה'נפש החיים': "והכוונה להתרחק שלא יהיו העולם נוהגים בו כבוד, אף אם הוא מצד טהרת לבו שפל רוח ולב נשבר, אך אם בני אדם נוהגים בו כבוד זה מניעה גדולה להשגת החכמה והעבודה, כיון שהוא מכובד בין הבריות בהכרח שיש לו טרדות ומניעות, וזהו תפילתו של מר בריה דרבינא: 'ונפשי כעפר לכל תהיה פתח לבי בתורתך' שתהא נפשי נחשבת כעפר לכל הבריות, שלא ינהגו בי כבוד, וממילא יזכה לפתיחת לב בתורה". דברים אלו הביא הרב בשעתו כשהיה בבית הכנסת אצלנו בגילה. לכן נכון לומר על הרב: "יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם", אחרי הפטירה החסידים נהנים מן הכבוד, זה עושה להם נחת רוח גדולה כי שמה זה עולם האמת.

כמובן כשאנו באים להספיד את מורנו הרב, הלב מתמלא יראה ופחד, ביראה, יראה גדולה מאוד, משום שכולנו יודעים את דברי רבותינו (שבת קנג ע"א):"אחים בהספידא דהתם קאימנא", נפשו של הרב, נשמתו הטהורה של הרב נמצאת פה ועומדת. ואם בחיים חיותו לא העזנו לפתוח פינו ממולו, קל וחומר לאחר מיתתו, יש אימה ויראה.

עונש המתעצל בהספד

כבר אמרו רבותינו (שם קה ע"ב): "כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקוברו בחייו". אם חס ושלום לא נותנים את כל הכח בשביל הספד של חכם, אז יש על זה גזרה קשה ועונש קשה בבית דין של מעלה. תעריף הענישה שם קשה מאוד, ראוי לקוברו בחייו. הסביר הגאון ה'חתם סופר' על רבו רבי נתן אדלר: למה ענישה הזו כל כך קשה? והביא מדברי הרמב"ן (רבי משה בן נחמן) בספר ויקרא האומר: למה התורה גזרה מיתת חנק על מגלי עריות ושוכבי נדות שהוא עונש חמור וקשה, ואילו על רוצח, התורה גזרה מיתת סייף? אומר הרמב"ן, שצריכים לענות אותו לפני מיתתו כשם שנהנה מן העבירה. וכך אומר ה'חתם סופר': אם זה הגזרה שנתנה התורה לעוברי עבירה, אז כל המתעצל בהספדו של חכם, זאת אומרת שזו מיתה של יסורים, מיתה של עינויים! לכן צריך להזהר שלא להתעצל בהספדו של חכם! התביעה גדולה מאוד! ה'חתם סופר' עוד כותב, שבשנה לפטירת רבו רבי נתן אדלר, הוא התעצל בהספד, והוא היה במעיינות מרפא ונסגרו עליו שם הדלתות והוא עמד למות מתוך חנק, והוא מייד הרהר תשובה בלבו על מה עשה ככה ה' לארץ הזאת, למה ה' חונק אותי? מייד עלה בלבו, שכנראה הוא התעצל בהספדו של רבו רבי נתן אדלר, והוא קיבל על עצמו, מייד כשיצא מבית המרחץ ומיד שיצא ממעיינות המרפא, לערוך הספד גדול כפי כבודו של הרב. וככה באמת עשה, וקיבל על עצמו ונפתחו הדלתות ותשועה באה לו.

הגמרא מספרת: שדוד המלך התעצל בהספדו של שאול, שלושים שנה אחר כך – אומר המהרש"א – שלושים שנה עברו, רעב אצל המלך, אין מים לאכול, אין מים לשתות. וישאל דוד בה' על שאול, על בית הדמים. לפני שלושים שנה לא הספדת את שאול כמו שצריך. ולכאורה מקרא מפורש אחרת: "ויקונן דוד את הקינה הזאת", איזה בכיות! קרע את בגדיו, "בנות ישראל על שאול בכינה", ואעפ"כ לא הספדת אותו כראוי, משיח ה', לא דברת עליו כראוי! שלושים שנה עברו והקב"ה תבע אותו. לכן ראינו חובה לבוא באימה וביראה ברתת ובזיע, כשמדברים אנו עתה בכבודו של הרב.

"בעל מופת" אמיתי

כשהרה"ג אליעזר מן שך זצ"ל, הספיד את הסטייפלר זצ"ל, הביא את הגמ' (יומא לח ע"ב), שאומר על הפסוק (שמואל א ב, ח): "כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל", כך: "ראה הקב"ה צדיקים מועטים ושתלם בכל דור ודור". שאל הרה"ג שך זצ"ל מה זה לשון "שתלם" בכל דור ודור, יכל לומר: שמם בכל דור ודור וכדו'? וביאר ע"פ משל - לצייר שצייר ציור אומנותי מרהיב ביופיו, עם סממנים מיוחדים, ובאו ציירים מכל רחבי תבל להתבונן ביצירה המופלאה הזאת, והתפעלו מאוד. כל אומן מזוית הראייה התבונן, והנה בין הבאים, היה איזה איש אדמה, חקלאי, שהגיע גם כן לתערוכה לראות את ציור האומנות, וכשראה שהתמונה היא כל כך מוחשית, והאדם הנמצא בתמונה נראה כל כך אמיתי, אמר: אני מעוניין לקנות אותו! אמרו לו: בשביל מה אתה צריך את התמונה הזאת, אתה חקלאי, זה מתאים להיכלי מלכים. אמר להם: אני רוצה איזשהו אדם שיעמוד בשדה ויבריח לי את הצפורים, הרי ידיו מונפות למעלה, וכך הצפורים לא יגיעו לזרעים כאשר יראו את התמונה המוחשית הזאת. אמרו לו כולם: שוטה שכמוך, בשביל להעמיד את הציפורים מספיק להעמיד דחליל או כמה חתיכות של עץ ולחבר אותם וזה יבריח את הציפורים, אבל התמונה האומנותית הזאת צריכה להיות במוזיאונים הכי גדולים בעולם, שכולם יראו - כזה קדש וראה! אמר הרב זצ"ל: אותו הדבר על צדיקי ישראל ועל הקדושים שבישראל. יש כאלה שמספרים עליהם מופתים, אין זה חכמה, היום כל דחליל עושה מופתים, כל אחד תופס איזה ספר קבלה ועושה מופתים; גם החרטומים במצרים עשו מופתים, והפכו נחשים למקלות ומקלות לנחשים, אלא הקב"ה רוצה שכשמספידים חכם, יראו: "שתולים בבית ה'", לראות את השתילים איך הם גדלו, איך הם צמחו, איזו דרך היתה להם, דרך ה'!

אצל מרן הרב זצ"ל, ראינו מה זה דרך ה'. הרמב"ם (הלכות דעות פ"א) כתב פרק שלם מה זה דרך ה'. אומר הרמב"ם שישנם הרבה אנשים שהם שומרי תורה ומצוות ודתיים, אבל אין להם דרך ה'. כתב הרמב"ם, שהראשון שלימד בעולם את דרך ה' זה היה אברהם אבינו, כלומר חנוך, מתושלח, נוח, עבר, לא למדו דרך ה', אלא רק אברהם אבינו. וככה כותב הרמב"ם: "הדרך שאנו חייבים ללכת בה היא רק דרך ה', והיא שלימדה אברהם אבינו לבניו, שנאמר: 'כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט'". יש צדקה ומשפט ויש דרך ה'. וממשיך הרמב"ם: "והולך בדרך זו מביא טובה וברכה לעצמו, שנאמר: 'למען הביא ה' על אברהם את אשר דיבר עליו'". ומפרט הרמב"ם: "לא יתאוה לדברים שהגוף צריך להם, ואי אפשר לחיות זולתם, כענין שנאמר: 'צדיק אוכל לשובע נפשו'", כלומר דרך ה' זה שהאדם מבקש את מה שצריך לצורך חייו – זה דרך ה'. "וכן לא יהיה עמל בעסקיו אלא דבר שהוא צריך לו לחיי שעה", כלומר על האדם לחשוב על מה שצריך בזמן הקרוב ולא חושב רחוק על חתונות של הילדים וכו'. ממשיך הרמב"ם ואומר: "ולא יהיה מהולל ושוחק, ולא עצל ואונן, אלא שמח כל ימיו בנחת ובסבר פנים יפות", כלומר על האדם להיות כל ימיו בשמחה ונחת עם חיוך על הפנים שלו. לצערנו רואים אנו לפעמים אדם שיתכן והוא לומד כל היום בבית המדרש, אומר תיקון חצות ומתפלל בנץ, אבל כשרואה את השכן אומר לו "בוקר טוב" עם פנים רציניות וחתומות, אם הוא כבר אומר לו בוקר טוב.ע"ז אומר הרמב"ם שהוא לא הולך בדרך ה', אלא על האדם להיות כל הזמן עם חיוך נסוך על פניו וכל ימיו בסבר פנים יפות.

אצל מורנו הרב כולנו ראינו את זה. לא היה עת אחד שלא ראינו אותו שמח, ובסבר פנים יפות. איפה שלא היינו תופסים אותו, תמיד גם שהיו שואלים אותו, גם כשהיו מטרידים אותו, או ששואלים אותו איזו שאלה הכי שטותית שלא יכול להיות, בזמן שכל מלמד וכל רב היה גוער בו, תמיד הרב היה מחייך ועושה איזה מוסר גדול או הלכה גדולה ממה שהוא שאל.

יש למדנים, יש תלמידי חכמים, אבל יש גם דרך ה'. יש מסלול של הקב"ה, זה נקרא דרך ה', "למען הביא ה' על אברהם את אשר דיבר עליו". היו הרבה תלמידי חכמים וצדיקים לפני אברהם אבינו, אבל לא היה להם דרך ה', לאברהם אבינו היה דרך ה', אברהם אבינו לימד דרך ה'. זהו שאומרים חז"ל שאפילו נתן לו כל אבנים טובות ומרגליות שבעולם, ונתן לו בפנים כבושות בקרקע - לא נתן לו ולא כלום. צריך אומץ בשביל להגיד דבר כזה. נתאר לעצמנו שאדם יביא מזוודות של דולרים, לחבר שלו, התעייף בשבילו, ונתן לו את זה בפנים רציניות, מהשמים נחשב כאילו לא נתן כלום. אולי יקבל שכר מצוה או שכר פסיעות, אבל מצות "נתינה" אין לו, משום שנתן את זה בסבר פנים לא יפות. כמו כן אם אדם לומד את התורה בסבר פנים לא יפות - יקבל את הטרחה, את הלימוד, את העמל, אבל את התורה הוא לא יקבל. מאידך אומרים חז"ל שאם נתן לחבר שלו ירק וקטנית, בסבר פנים מאירות - כאילו נתן לו כל אבנים טובות ומרגליות שבעולם.

מידת הסבלנות בבית ובחוץ

תמיד כשהיינו שואלים את מורנו הרב, עליו השלום, היה שואל אותנו: "מה אשתך אומרת? כמו שהגמרא אומרת שראב"ע אמר: אני צריך להמלך באשתי, אני לא צריך לשאול אף רב, אני צריך קודם כל להמלך באשתי, לכן היה אומר: תשאל את אשתך קודם כל מה היא אומרת. האם היא שמחה בזה? האם היא רוצה את זה?

פעם הרב עליו השלום הראה לי 'מדבר קדמות' (ערך נ' נשים) של הרב חיד"א בשם זקנו רבי אברהם אזולאי שכותב שמה, שאם אדם תלמיד חכם, רוצה לדעת הנהגת ה' אליו, שיסתכל על אשתו. אם אשתו שמחה בו - הקב"ה שמח בו, אם אשתו לא שמחה, כגון כאשר הוא בא לבית, היא אומרת לו: קשה לי עם הילדים, נמאס לי - זאת אומרת שבשמים היום אמרו לו: התורה שלך קשה, ולא רצו לקבל אותה. הרב חיד"א אומר שכל האשה זה להראות לך את היחס של הקב"ה אליך. וזה סוד, הוא כותב, זה לא פשט זה אפילו לא דרש הוא אומר אלא סוד!

אמרו חז"ל (אבות ב, א): "איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם", אומר המהר"ל: אמר להם רבי יוחנן לתלמידים שלו: אתם רוצים לדעת איזוהי דרך ישרה אם אתם מקיימים מצוות וצועדים נכון, תעזבו את הספרים, תצאו מבית המדרש, לכו תראו בחוץ, כי הרי בבית המדרש היצר הרע אם אבן הוא נימוח אם ברזל הוא מתפוצץ, בבהמ"ד אין אינדיקציה, כולם צדיקים, טהורים, קדושים, אבל בחוץ, תראו, איזו היא דרך ישרה שידבק בה האדם, בואו נראה לכם מי הוא זה אשר מחובר אל החיים, בוא נראה אותך אם נודניק אחד יבוא אליך. כמה נודניקים היו באים לרב!

באותה תקופה הרב היה עונה ברדיו להרבה שאלות, ולכל אחד הוא היה עונה לו, לכל אחד היה שואל: מה שלום אמא שלך, מה שלום אבא שלך, לאט לאט, עם סבלנות! שאלתי את הרב פעם על ההנהגה הזאת, והוא ענה לי: וכי לא כתוב בגמרא (שבת לא ע"א): "מי כאן הלל, מי כאן הלל!". האם לא אמרו שם בגמרא (שם ל' ע"ב): "לעולם יהיה אדם ענוונתן כהלל"? וכי להלל לא היה תלמוד תורה? לא היה לו לימוד תורה? לא היה לו ביטול תורה? ובכ"ז אמר לשואל: שאל, בני, כל שאלותיך, בשבילך יש לי את כל הזמן שבעולם יש לי.

אומר לכם את האמת, ישנם כותבי ספרים שמתארים את הרבנים עד כמה הם מתנערים מאנשים, כמה הם לא רוצים לראות אנשים, אבל רבותינו אמרו לנו: לעולם יהיה אדם כהלל. תהיה כמוהו, תן את כל כולך למען הכלל. אם יש מישהו שזקוק לך, או שיש לו שאלה, ספק, או דורש עצה, תעזור להם. הרב היה צוחק עם קבצנים ומדבר איתם!

ראיתי שהרה"ג מאיר פיינשטיין, הבן של הרה"ג משה פיינשטיין זכר צדיק וקדוש לברכה, היה מספר על אבא שלו שכל שנייה היה מנצל אותה, אבל אם היה עומד לידו אפילו קבצן, היה נותן לו את כל הזמן שבעולם! תורה ניתנה לקיים אותה, תורה ניתנה לעשות אותה.

מידת לב טוב

רבי יוחנן אמר לתלמידיו: "צאו וראו איזו מידה ישרה", אמר רבי אליעזר: לב טוב. אמר רבי יוחנן: רואה אני את דברי רבי אליעזר מדבריכם. ביאר רבנו יונה: לב טוב, רצה לומר זה הסבלן שאינו קצר רוח, עד כי יעשו לו דבר רע יסבלהו ואין מר בפיהו. סבלנות, לדוגמא: בא אליו איזה נודניק, לא ינער אותו ממנו, לאט לאט, יאמר לו: בוא אני אקח אותך. אדם שיש לו סבלנות בתור בבנק ובפקק, יש לו סבלנות לתלמיד, "בזרועו יקבץ טלאים" (ישעיהו מ, יא), אומר רבנו יונה: זה לב טוב, ואם לא - זה היפוך, זה לב רע. יכול להיות שיש לך לב מלא תורה, אבל רחמנא ליבא בעי. ה' לא רוצה את השכל, ה' רוצה את הלב של האדם. סבלנות פרושו: "סבל", הוא מכיר במידת הסבל, הוא מוכן לסבול, הוא יודע שגם לסבל יש מעלה, יש לזה עניין, אני צריך לסבול. אומר רבנו יונה: ואין מר בפיהו כי חיקו ממתקים וכולו מחמדים. ואדם שמדה כזו שוכנת בקרבו טוב הוא לחבריו ושכניו ולכל העולם כולו, גם מידת הנדיבות יש בו. "רואה אני את דברי רבי אליעזר מדבריכם", וכפי שאמרנו זה דרך ישרה, אומר רבי יוחנן. זה דרך ה', לכו, לכו תראו את רבי אליעזר. זה דרך ה'.

כל אדם יעשה לעצמו את המבחן שלו - כמה הוא קצר רוח לאשה, לילדים, עם השכנים, בכל מיני טענות. וכי גן עדן פה בעולם הזה, יש יותר טוב מזה? זה גן עדן אולי עלי אדמות, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. אבל בעוונות יוצאים גם מהגן עדן הזה. ואז ייבחן מה זה הלב טוב של האדם.

אצל מורנו הרב ראינו, מה זה לב טוב, מה זה סבלנות. פעם אחת היינו בשיעור במשרד, חכם בנימין שאל את הרב: הרב, איך יש לכבודו סבלנות? מאיפה קונים את הסבלנות, באיזה סופרמרקט מוכרים אותו? אמר לו הרב: תסתכל ותרחם עליו! מי יודע, אולי יש לו איזה ילד חולה, אולי יש לו איזה אשה חולה, למה הוא מתנהג ככה? מי ידוע אם יש לו ילד שלא רוצה ללמוד תורה, עושה לו בושות בבית הכנסת, איזה סבל הוא סוחב בלב שלו, אז הוא מתפרץ עליך. ותביט תמיד בעין רחמנית. ככה אמר לו הרב, לא אשכח לעולם את המילים האלה, זה היה בלשכתו. אז מה, אני צריך לסבול מזה? כן! כן! עובדי ה' צריכים לדעת לסבול.

קבלת יסורים למען הכלל

על ההקשר הזה ראש ישיבת 'סלבודקה' אומר: כתוב במדרש על רבי ישמעאל בן אלישע שקילפו לו את העור מהפנים. כשהגיעו למקום תפילין הוא צווח. ירד אליו הקב"ה ואמר לו: אם אתה צווח עוד פעם אחת אני מחזיר את העולם למים. שאל ראש ישיבת 'סלבודקה': וכי אסור לצעוק? אכן מפה אנחנו רואים שלא. גם אברהם כשהלך לעקוד את הבן שלו, כתוב: "עין במר בוכה", העיניים שלו בכו, הלב היה שמח, אבל הוא אבא, ולאבא יש הרגשים, מה, אפשר להתגבר על הגוף? לימד אותנו המדרש, שהקב"ה ברא את העולם רק בשביל מטרה אחת, שהעובדים שלו, שיהיו מוכנים לסבול בשבילו. אדם יהיה מוכן לסבול למען ה'. "גוי נתתי למכים", הוא מוכן לתת את הגב שלו, מוכן לתת מעצמו, אני מוכן לסבול למען הכלל. אומר לו הקב"ה: אם אתה צועק אז אתה לא מוכן לסבול בשבילי, אז אתה צדיק, אתה בדרגה הכי גבוהה, אתה לא שוה להיות בעולם, אז כביכול, מאסת בעולם, לא רוצה בעולם הזה, העולם הזה יחזור להיות תוהו ובוהו.

הרב, ראינו כמה הוא היה מוכן לסבול למען כלל ישראל. איך כותב הרמח"ל בתחילת ה'מסילת ישרים', אם אחד מאתנו היה מדבר כדברים האלה היינו אומרים עליו שהוא בטח לא למדן, אבל כך אומר ה'מסילת ישרים' בהקדמה, עד שמישהו ידבר כדברים האלה יחשב כאילו הוא קל דעת וקל העיון, הוא לא יכול לעיין והוא לא יכול להבין - לכן הוא מדבר ככה.

מבחן התורה במידות

הסבא מקלם אומר שהתורה צריכה להבחן. צריכים להכניס אותה למעבדה, צריכים לבדוק אם זה מים בצבע לבן או שזה חלב. "דבש וחלב תחת לשונך". איך בודקים? בחיים, בוא נראה אותך. נראה אם התורה משפיעה עליך ועושה ממך משהו אחר.

אומר הגאון מוילנא בספר 'אבן שלמה': "שלא נברא האדם אלא לשבר מדותיו, אם לא, למה לו חיים". מה זה: "למה לו חיים"? הרי הוא לומד תורה כל היום, וא"כ מה זה "למה חיים"? הוא מחזיק את כל העולם כולו! לא! הוא לא צריך לחיות, אומר הגאון: אני הבאתי אותו רק למטרה הזו, לשבר מדותיו. התורה היא 'היכי תמצי' כדי שהאדם יוכל להשתנות. בראתי סם חיים ליצר הרע, ואין לזה מובן, אדם לומד ומתפלל, אז הוא לא מיתק מידה זו, אז הוא כעסן, אז הוא קצר רוח, אז הוא משתמש במידה שלו כדי להבריח את כל הטרדנים ממנו, למה לו חיים? חבל, הוא מבזבז את החיים שלו, איזה בזבוז של חיים יש לו פה.

אדם שלא יכול להיות סבלן לתינוק, לילד, לאשה, לשכן! כמה צריך סבלנות! יש לו את הטרדות האלה, ואת העקשנות הזאת, הוא לא יכול להיות שמח!

אומר רבנו יונה: זה לא לב טוב, תכונת הנפש הרעה יש כאן, זה לב רע! איזה אינדיקציה. אתם יודעים איזה מבחן זה? לא משנה למה, זה לב רע.

הגמרא בקידושין (עא ע"ב) מספרת: עולא פעם אחת ראה את רב יצחק, בנו של רבי יהודה שאל אותו: למה אתה לא מתחתן? אמר לו: לא תחזה פניי אם לא תנסב איתתא - אתה לא תראה את הפנים שלי אם לא תשא אשה! אמר לו: יש פה הרבה מתחזים בין יהודים. זה היה בבבל, העירוב היה גדול, סולת הכל בלולה, ממזרי, חרורי, גרירי, מה לא היה שמה, הרבה נשים – "נשים בציון ענו" על ידי גוים. האם אני יודע במי זורם פה דם יהודי? איני יודע עם מי אני מתחתן! אמר לו: אנחנו בארץ ישראל גם מכירים את הבעיה הזאת, אבל מצאנו פתרון לזה: אם היא מתקוטטת עם החברה שלה בסמינר, "כי מצו בי תרי, מאן דשתיק - מיוחס". מי שמתקוטטים איתו, מבזים אותו, הוא לא מחזיר אש, שותק - אז זה דם יהודי זורם בו בטוח. לא צריך בדיקה בי דיני, לא צריך כלום, זה בטוח יהודי. "מאן דשתיק - מיוחס טפי".

על אחת כמה וכמה בשמים, אנחנו בני תורה, רוצים להיות בני תורה, אז בא נראה באמת מה אומר הקב"ה, ועל מי אומר הקב"ה: "מאן דשתיק - מיוחס טפי", בא נראה מי שאמרו לו משהו, עשו לו משהו, סרטו לו את האוטו, והוא שותק. "למען תלך בדרך טובים ואורחות צדיקים תשמור" - למי זה נאמר אם לא לבני תורה, למי זה נאמר? כשרבה בר בר חנה, שברו לו את הקפולאי, נושאי משאות החביות שלו, הוא רב עם הבית דין. אמר לו רבה: מה קרה לך, אתה בן תורה, מה אתה רוצה ממנו? תן לו את הכסף!

ידע האדם שהוא לא יקבל כל דבר מבלי שקצבו לך את זה מהשמים! אם ניזוק בעשרת אלפים שקל יחשוב שבמקום שישלם את זה לפרופסור נתוחי גב בהדסה עין כרם, ילך וישלם לו את זה וחסכת את הסיפור! הרי לא יהיה לך פחת אם קצבו לך את זה בראש השנה, אין כזה דבר! וכי יש מציאות שיהיה לך נזק אם לא קצבו לך את זה מהשמים?! אלא יאמר: רבונו של עולם, אני מאמין במה שאתה עושה, וזהו זה. הכל מאיתו יתברך.

ראינו את זה תמיד אצל מורנו הרב, תמיד הוא היה מורה לנו ככה, היה אומר: "תעזוב, תעזוב". היינו אומרים: אבל, הרב, הפסדתי. אל תדאג, ממקום אחר ישלח שלומיו - יגיע ממקום אחר. כן ראינו אצל הרב, ברוך ה' בצילו חמדתי וישבתי. במקום הזה לפני עשר שנים, אני חושב לעצמי, זה העשר שנים שהכי הרבה בנו אותי בחיים. לא דברנו הרבה עם הרב, הרב היה טרוד ועסוק, אבל מה שהספקנו לדבר איתו, זה הספיק. מה שראינו זה הספיק. ראינו מה זה דרך ה'. הגמרא אומרת: היו גדולי עולם, ש"טינה היתה בלבם" - טינה היתה להם בלב, אבל לא יצא כלום. מגדלים פורחים באויר. דואג, אחיתופל, גדולי עולם היו, ספרים חיברו לאלפים, אבל טינה היתה בלבם, שמרו בלב, אז - רחמנא לבא בעי. אצל הרב ראינו "דרך ה'", דרך ה' ראינו.

מידת החכמה

מדת השתיקה שהיתה אצל הרב. כולנו חיינו פה וראינו שפגעו בו. אכן לא היה גדול בעולם שלא חלקו עליו ולא התנגדו לו. אם נתחיל למנות ממשה רבנו ואחורה, לא היה גדול עולם שלא חלקו עליו. האינדיקציה לדעת מי גדול, הוא לדעת מי חלקו עליו. הרמב"ם - זרקו את הספרים שלו, חלקו עליו, מה לא אמרו עליו? הרמח"ל - מה לא עשו לו!! מרעין בישין. רבי יהונתן אייבשיץ אומר: אין לי יום אחד מנוחה מרדיפות! אבל ראינו אצל הרב תמיד: "דום אל ה' והתחולל לו", כולו עולת ה', תפילה, לימוד תורה, קדושת מקוה, נץ החמה. בענין זה אספר שהרב דאג שנפתח מנין של נץ החמה, ומאז שחלה הרב, שלוש שנים המנין הזה קיים. וזה בזכות שהראה לנו מהרש"א אחד שמביא את הפסוק: "ואל זועם בכל יום", ואומר שכל הגזרות הקשות שבכל יום, יורדות בנץ החמה, כי מלכי המערב משתחוים, ומי שבאותה שעה עומד בתפילה, אפילו ראוי לבוא עליו - מתבטל. לכן, השולחן ערוך פסק, שכל אדם צריך להיות שמח כל היום כולו. מה זה שמח כל היום כולו? הנה, תראה: תפס אותי שוטר, נתן לי רפורט! אה! אתה יודע מה היה צריך לבוא עליך?! איזה תאונה, בר מינן! זה הראה לנו הרב פעם אחת. הראיתי להם את זה בציבור, וקבלו את זה על עצמם, להתפלל בנץ החמה, וזה גם בזכותו של הרב.

רבי צדוק הכהן מבאר על המובא בחז"ל (מנחות כט ע"ב), שהקב"ה אמר: "שתוק, כך עלתה במחשבה לפני". ביאר: כל שתיקה שאדם שותק אף שרוצה להגיד משהו, רוצה להשיב, אם שתקת העלית את המחשבה. סייג לחכמה - שתיקה. יש לך מחשבה יותר משופשפת. עכשו, הדקות של המחשבה תהיה יותר טובה כי שתקת. הגר"א כותב, שכל החוסם פיו אין כל בריה ושרף יכולים לשער. שום מלאך לא יכול לקבל את האור שמגיע למי שרוצה להגיד משהו והוא שותק. וכל ימיו צריך לייסר עצמו ברסן פיו ולא בסיגופים ותעניות שזה יותר טוב מכל הסיגופים והתעניות! הרמ"א פוסק שעל כל חילול שבת צריך לשבת ארבעים תעניות. זה לא 'ראשית חכמה' או מקובלים, הרמ"א! חילול שבת בשוגג! דאורייתא, ארבעים תעניות. בלי זה, יש לך מקטרג על הראש כל החיים. אז, רבונו של עולם, איפה אנחנו נמצא את הידיים ואת הרגליים שלנו? הרמ"א ידע שיש גמרא (תענית יא ע"ב) שאומרת: "האי בר בי רב דיתיב בתעניתא - ליכול כלבא לשירותיה", הוא ידע שתלמיד חכם צריך ללמוד, אבל מה לעשות, יש לך מקטרג! מה, אתה רוצה לסחוב אותו כל החיים? הילדים שיגדלו, צרות, ייסורים, שידוכים, פריה ורביה, מה אתה רוצה, כל החיים לסחוב אותם? אם כן, מה נעשה? אומר הגר"א: זה יותר טוב מכל התעניות והסיגופים שבעולם! הוא לא כותב מה התעריף מול מה, אבל הוא כותב לנו שזה יותר טוב מכל תענית! לכן הוא אומר: יכול אדם לקבל על עצמו רק לא לדבר בין הפרקים של קריאת שמע! משיב שלום לכל אדם, מפני הכבוד, ומשיב מפני היראה, וזה הכל. שלום שלום. ואומר, זה יותר טוב מכל תעניות וסיגופים שבעולם. ובאופן זה מוחק את כל המקטרגים והמשטינים שלו.

מובא בחז"ל (תענית כה ע"ב) שיצאה בת קול ואמרה: "לא מפני שזה גדול מזה, אלא זה מעביר על מדותיו, וזה אינו מעביר על מדותיו". שואל רבי ישראל סלנטר: א"כ בשמים אומרים עליו שזה יותר גדול מזה! אלא בודאי שגם רבי אליעזר היה מעביר על מדותיו, אי אפשר להגיד שרבי אליעזר לא מעביר על מדותיו, אלא שאצלו זה היה קל! אצל רבי עקיבא שהיה בן גרים היה קשה, משום שהיו אומרים לו: אתה ראוי להיות רועה בקר, אתה רב אתה?! אתה צריך לתפוס בהמות!

את זה ראינו אצל הרב - עצה זה עצה, ברכה זה ברכה, כל דבר כמו שצריך. מופתים? יש לי מופתים לספר מכאן עד אלף דור! כל תזוזת יד של הרב זה היה מופת אחד גדול. אבל ראינו - עצה זה עצה, תורה זה תורה, ברכה זה ברכה.

אבל כמובן, זה למי שראה אותו כמו אבא. הרמב"ם אומר שתלמיד זה נקרא מי שרואה את רבו כמו אבא. מי שלא רואה את רבו כמו אבא, הוא לעולם לא יכול לקבל ממנו, זה סתם חיצוניות. זה מה שאנחנו ראינו אצלו. הוא – למנוחה, אנחנו - לאנחה.

מרגלית שאבדה - בכל מקום מרגלית שמה. כותב רבי יהודה פתיה זצ"ל, שאחת מהרוחות באה וספרה לרבי יהודה פתיה שכאשר נפטר רבי יוסף חיים, כולם רקדו בשמים, בגלל שכל הנשמות שהיו תפוסים בייסורים, היו יכולים לתפוס בגלימתו של רבי חיים, ולהנצל.. ואמרה שהיא בצער גדול, כי לא הצלחתי לתפוס את הגלימה, לא היה לי את הזכות. וכי לא כתוב בזוהר על רשב"י, כשנפטר, כמה ברזלים נשברים עכשו בשמים, כמה מנעולים נשברים?

יהי רצון, שנשמתו הטהורה והזכה של מרן זצ"ל תתפלל עלינו, תתפלל על בנו רבי יוסף: כשאני רואה אותו, אני רואה את הרב, ממש צדיק הולך בתמימות. אשרי בניו אחריו. אני לא אומר את זה בחנופה, אני מראה שבאמת צדיק שהולך בתמימות, רואים את זה על בניו אחר כך. אני היום ראש כולל, בעוונותיי, אני לא יכול לא להעיר לאברך, אבל עשר שנים למדתי בכולל של הרב יוסי ואף פעם לא ראיתי אותו ניגש לאברך ומעיר לו. יש אברכים שלומדים בכולל שלו עשרים שנה וגם הם אף פעם לא ראו אותו מעיר לאברך, איך יכול להיות דבר כזה, אז מי שהוא חושב את עצמו ראש כולל אומר: איך אפשר! הרי אני הולך ומתאמץ, טורח מביא לו כסף, מנדד שינה מעיני, והוא כאילו הולך למועדון?! איך אפשר לא להעיר! אבל עשר שנים, אף פעם לא אמר איזה מילה, למה אחרת, למה לא באת, מעלות אלו עוברים בגנים, זה לא דבר שאפשר לקנות. קדוש מבטן.

ה' יעזרנו, שנזכה ללכת בדרכו של הרב, בדרכי משפחתו. יהי רצון שיהיה מליץ טוב בעדנו, על כל לומדי בית המדרש הזה, ועל כל כלל ישראל, וכן יהי רצון ונאמר אמן.

 

הנסתר מרובה על הנגלה - הרב שמחה הכהן קוק שליט''א
  
בעל מופת - הרב חיים סויסה שליט''א
  
הנר המערבי - הרב שבתי סבתו שליט''א
  
עבד ה' - הרב שלמה משה עמאר שליט''א
  
ענק ומופת דורינו באהבת ה' - הרב חיים דרוקמן ..
  
קדוש ייאמר לו - הרב יהודה מוצפי שליט''א
  
אורחות צדיקים - הרב יעקב יוסף זצ''ל
  
ארון הברית,צנצנת המן,מטה אהרון - הרב יונה מצגר ..
  
שפירי דירושלים - הרב יצחק דויד גרוסמן שליט''א
  
מרן הרב,שריד אחרון - רבי ברוך אבוחצירא שליט''א
  
חסידא קדישא - הרב בניהו שמואלי שליט''א
  
שבחו של הצדיק - הרב שמואל אליהו שליט''א בנו של ..
  
כתוב תגובה
ספר ''גדולת מרדכי'' -הספדים על מרן הרב זצוק''ל
מרן הרב מספר על הבבא סאלי
  
דרשה לשנת החמישים למדינת ישראל
  
דרשה לשנת הארבעים ותשע למדינת ישראל
  
בימים ההם בזמן הזה - בניסים ובאמונה | פורים
  
מכת ברד - פרעה מכביד את ליבו - פרשת וארא
  
בן ובת אחרי 14 שנה
  
לאיפה הלכו הזבובים ?
  
רק כשהפך את הדף - הבחין בי
  
שקט גמור בדרשת הרב
  
בדיקת החמץ של סבא
  
הפריחה מהפריחה - פרחה
  
חצי דקה מספיקה.
  
אביהם של ישראל
חפש בדמותו וחייו
עוד באביהם של ישראל
עוד במדור
אין ניסים בקיום מצוות | ..
חיי שרה
רבקה אימנו ע"ה למרות הנס שהמים באו לקראתה כשבאה להשקות את אליעזר הייתה צריכה לשאוב את המים מחדש • ..
להמשך
כוחה של אחדות | פרשת בשלח
בשלח
עם ישראל יוצא ממצרים אך פוחד מאוד בעת שהמצרים רודפים אחריו • מדוע יש לישראל לחשוש אחרי שראו כל כך ..
להמשך
מנהיגות אמיתית אחת או ..
ויגש
כשיוסף הצדיק מתעניין אם יש לאחים אב או אח - כוונתו לדעת את צורת ההנהגה של המשפחה בחיי היום יום • ..
להמשך