To view this notification widget you need to have JavaScript enabled. This notification widget was easily created with NotifySnack.
 
מרן הראשון לציון
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל
אביהם של ישראל
קול צופייך - פרשת ויצא | הרב שמואל אליהו שיעור השבועי | פרשת שבוע - ויצא | שיעורי חנוכה מלאים
אביהם של ישראל
על כן יאמרו המושלים - הרב בניהו שמואלי שליט''א
חודש תמוז כהכנה לשנה הבאה. ההכנה הגדולה ביותר היא ע"י תורה ומרן הרב היה עמל בתורה ללא לאות כל ימיו. היה יכול לחשבן כל רגע ורגע ללימוד תורה. היה אהוב על כל האנשים והיה מנהיגם בענווה ובחן. היה מחשב כל צעד ושעל מחייו בדרכה של תורה
ח' כסלו התשע''ד

ברשות מור אבי ראש הישיבה, שהקב"ה יאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים, שהקב"ה יתן לו אורך ימים ושנות חיים בבריאות איתנה, אורך ימים ושלום יוסיפו לו.

למעשה, בשיעור זה נדבר בו על מורנו הרב, רבי מרדכי, שזכינו להיות הרבה קרובים אליו, וללמוד עמו, ולהשתעשע מתורתו.

בראש ובראשונה, השבוע חל ערב ראש חודש תמוז. תמוז זה ראשי תבות: זמני תשובה ממשמשים ובאים. כבר עבר כל החורף מתשרי חשון כסלו טבת שבט אדר, זה ששה חודשים, שלושה ועוד שלושה, כל החורף עבר כבר, עבר כבר עוד שלושה חודשים של הקיץ, ניסן אייר סיון, מה נשאר לנו? שליש אחרון של השנה. שלושה חודשים אחרונים. איך הזמן רץ והולך מהר. מה עשינו בכל השנה? צריך לדעת מה עלינו לעשות? שלושה חודשים נשארו לנו! לכן אומרים: תמו"ז, ז'מני ת'שובה מ'משמשים ו'באים.

הדבר הכי גדול עלי אדמות שאדם צריך לעשות, זה לעסוק בתורה הקדושה, ללכת בדרכי התורה. לעסוק בזוהר, בתורה, בהלכה, בש"ס ובפוסקים. חייב אדם לדעת את כל התורה ולקיים את כל התורה.

עכשיו נשאר לנו לשנה הזו שלושה חודשים. זה גם כן "ז'כרו ת'ורת מ'שה" ר"ת תמ"ז, והוא"ו זה הלוחות שניתנו לנו, כי כשעלה משה רבנו להביא את הלוחות, וירד בי"ז בתמוז ובו נשתברו הלוחות, היה אורכן ששה טפחים ורוחבן ששה טפחים, זה הוא"ו של תמוז. ואז, כשנשתברו הלוחות נגרמה שכחה, ולכן צריך שאדם יעסוק בתורה, בעמלה של תורה.

ראינו עמלה של תורה גדולה במורנו ורבנו שאנו עסוקים בכבודו, שהיה לו עמל ללא לאות. היינו באים לשאול אותו שאלות, לפעמים היה יושב אתנו עד אחת ועד שתיים בלילה! אחר כך אתה רואה אותו בבוקר הולך לתפילת הנץ החמה, אף פעם הוא לא ויתר על תפילה בנץ החמה. אחר כך יש לו את כל היום לתפקד. היה אש להבת שלהבת בעבודת ה'!

על הפסוק: "על כן יאמרו המושלים באו חשבון, תבנה ותכונן עיר סיחון". הגמרא אומרת במסכת בבא בתרא (ע"ח ע"ב): "'על כן יאמרו המושלים' – אלו המושלים ביצרם. 'באו חשבון' – באו ונחשב חשבונו של עולם. הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עברה כנגד הפסדה". מלך סיחון עשה מלחמה גדולה, הלך ונלחם באמורי, וכבש ממנו. אבל לא ידע שאת כל זה הוא הכין בשביל עם ישראל. הקב"ה מחשב חשבונו של עולם. יש הרבה פעמים שאדם עמל ועמל להביא המון כסף, להשיג כסף, ועובד קשה מאוד, אבל אחר כך מקבל, לא עלינו ולא עליכם, איזה מחלה, איזה בעיה, או איזה צרה, ואת הכסף שצבר הוא מוציא על המחלה שלו. והוא אומר: נו! מה היה אם לא הייתי מאסף את כל הממון הזה. ראיתם איזה חשבון הוא עושה? זה הפוך על הפוך. בגלל שהוא עבד על הכסף הזה, על הממון, והוא לא מגיע לו, הקב"ה מביא לו את המחלה הזאת. הפוך! אך אם הוא היה יגע בתורה, והולך להתפלל יום יום, והולך יום יום לדרשות, ועושה חשבון נפש, הפסד מצוה כנגד שכרה בעולם הבא. לפעמים אדם חושב שהוא מפסיד על ידי המצוה. ידע לו, שמעבר לשכר בעולם העליון, גם בעולם הזה, מה שמגיע לבן אדם הוא יקבל, אף פעם לא יקחו לו את זה מן השמים. צריך תמיד לדעת, שהכל מן השמים. פרנסתו של אדם קצובה לו, ומה שמגיע לו הוא יקבל.

למה הביאו רבותינו, את הפסוק: "על כן יאמרו המושלים באו חשבון"? הפשט שפסוק זה אמר אותו בלעם בן בעור שהיו לו שני משלים, אך רבותינו דרשו את הפסוק על המושלים ביצרם: "באו ונחשב חשבונו של עולם". והטעם שרבותינו הביאו פסוק זה, מובא במדרש שבאו למלך חשבון, ואמרו לו שבאו לכבוש לך את העיר חשבון, והוא היה יושב במסיבה גדולה עם החיילים שלו, עם אנשי מרעות, ושמח שם, ושותה לשכרה. אמר להם: מה יכול להיות? אף אם יקחו את חשבון, הרי יש לנו מדינה גדולה. ובאמת כבשו את חשבון. ובעוד הזדמנות לקחו עוד עיר. ובעוד הזדמנות עוד עיר וכו'. וכל זה בגלל שהוא זלזל. באו רבותינו ואמרו: ראיתם איך עשו למלך סיחון? כך אותו דבר זה היצר הרע. היום אומר לו: עשה ככה, וממתין, ואז מנצחו ושוב למחר מנצחו עוד. ע"כ צריך מאוד להיזהר. על האדם להיות דרוך, וכל יום יעשה חשבון לעצמו. וידע לו שבשמים מדקדקים על כל דבר ודבר. ובכל דבר יחשוב קודם על עבודת ה', וכמו שרמזו רבותינו על הפסוק: "קדש לי - כל בכור". כלומר המחשבה הראשונה – הבכורה, צריכה להיות "קדש לי", היינו לחשוב אותה בעבודת ה', ובקדושה. איך שהאדם קם צריך לומר: "היום, בעזרת ה', נקבל טוב להקב"ה, נגיד ברכות השחר, לברך ברכות התורה בחשק גדול", שזיכה אותו הקב"ה: "בחר בנו מכל העמים, ונתן לנו את תורתו", ואחר כך יתפלל לפני הקב"ה, אחר כך ילמד שיעור אחרי התפילה, אחר כך ילך לאכול ארוחת בוקר, ויברך ברכת המזון, מתפלל על מזונו, וכן הלאה בסדר יומו.

מורנו, רבי מרדכי, היה מוסר שיעור בבית הכנסת 'בבא תמא' בבוכרים. היה שמה גבאי, שקראו לו מולאי בבא, הוא היה מוכתר של כל שכונת הבוכרים. דיבר עימם חכם מרדכי, על כך שצריך האדם לדקדק במעשיו, ולדעת שידונו אותו על כל צעד ושעל, ובפרט בעניין הגזל. היה שם מולאי בבא, אמר לו: ידע כבוד הרב, אני יש לי שטר שהרב 'אהלי יעקב' חייב לי כסף שלוה ממני, ונפטר ולא שילם. אתם יודעים, הרב 'אוהלי יעקב', הוא היה עני מרוד נפטר ברעב. הוא היה רב גדול, וחיבר חיבור על כל התפילות של ימים נוראים. הוא היה גר בעיר העתיקה. אמר לו הרב מרדכי אליהו: תקרע את השטר הזה. אמר לו: איך אני אקרע את השטר הזה, הרי חתום עליו הרב ה'אוהלי יעקב', וזה לבד שוה הרבה כסף, אמר לו הרב: תכתוב עליו: "פרוע", ותאמר בפה שלך שאתה מוחל לו על כל הממון הזה. וכן עשה. בא הרב 'אוהלי יעקב' בחלום למולאי בבא, ואמר לו: תגיד לחכם מרדכי, שאוהבים אותו בשמים, הוא אהוב למעלה ונחמד למטה. אהוב על כל הקהל, והוא עשה עמי חסד גדול, שהניח אותי במנוחה, בכך שאמר לך למחול לי על הממון. אבל, תגיד לו: מה עם אשתי? זה קם בבוקר, הלך לבית של חכם מרדכי, אמר לו: אתה יודע על מה חלמתי? כך וכך! אמר לו, תשמע, אשתו גם לותה ממך כסף? אמר: לא. אמר לו: לך ותשאל את אשתך! הלך לאשתו, ואמר לה: תשמעי, הרבנית של ה'אהלי יעקב' לוותה ממך כסף? אמרה: היתה לווה ממני גבינה וכל מיני דברים, ולא החזירה. אמר: תמחלי לה גם כן, היא גם כן בצער, כנראה. עשו לה מחילה ובאה אליה בחלום, ואמרה לה: גם אני במנוחה.

תראו כמה גדול מאמר חז"ל: "מגלגלים זכות על ידי זכאי". כמה מדקדקים עם הבן אדם! שלא יחשוב, זה לא נורא... כל מעשה חסד, נרשם בשמים לכן צריך כל אדם לעשות חשבון על כל המעשים שלו.

"על כן יאמרו המושלים", הזוהר מדבר בענין זה שאדם צריך לעשות חשבון על מעשיו, וכל יום ויום יעשה תשובה – "אותי יום יום ידרשו". נביא מעט מדברי הזוהר:

"ויהי נועם ה' אלקינו עלינו, ומעשה ידינו כוננה עלינו, ומעשה ידינו כוננהו" (זוהר חלק א', רכ"ג ע"ב): "דְּתַנְיָא, אִינוּן יוֹמִין דְּבַּר נָשׁ כַּד אִתְבְּרֵי, בְּהַהוּא יוֹמָא דְּנָפַק לְעַלְמָא, כֻּלְּהוּ קָיְימִין בְּקִיּוּמַיְיהוּ. וְאָזְלִין וְטָאסִין בְּעַלְמָא, נָחֲתִין וְאַזְהֲרָן לְבַּר נָשׁ, כָּל יוֹמָא וְיוֹמָא בִּלְחוֹדוֹי. וְכַד הַהוּא יוֹמָא אָתֵי וְאַזְהַר לֵיהּ, וּבַר נָשׁ עָבִיד בְּהַהוּא יוֹמָא חוֹבָא קַמֵּי מָארֵיהּ. הַהוּא יוֹמָא סָלִיק בְּכִסּוּפָא, וְאַסְהִיד סַהֲדוּתָא, וְקָאִים בִּלְחוֹדוֹי לְבַר". למדנו, באותם הימים שאדם נברא, קצבו לו לאדם כמה זמן יחיה, וכשיצא לעולם, כל הימים שנקצבו לו שאותם הוא צריך לחיות, כולם עומדים לפניו אחד לאחד. למשל, לאדם קצבו לו שמונים שנה, תשעים שנה, כל יום ויום מאותם שנים מחכה לתיקון שלו, ואז הם שטים בעולם. הניצוצות האלה באים ומזהירים את האדם, אנחנו הרי לא יודעים, אין לנו את הכח להרגיש. בכל יום באים לבן אדם ואומרים לו: תשמע, יש לך ניצוצות של היום, אתה צריך לתקן אותם. היום הזה צריך להתפלל שלוש תפילות, להניח תפילין ללמוד תורה, לדקדק במעשים ולעשות חסד, מצוות ומעשים טובים, ועי"ז מתקן את אותו היום. ואם אדם לא עשה וחטא, אותו היום הולך ממנו בבושה, ומעיד את עדותו על אותו אדם.

"וְתָאנָא, בָּתַר דְּקָאִים בִּלְחוֹדוֹי, יָתִיב, עַד דְּבַר נָשׁ עָבִיד מִנֵּיהּ תְּשׁוּבָה. זָכָה, תָּב הַהוּא יוֹמָא לְאַתְרֵיהּ. לָא זָכָה, הַהוּא יוֹמָא נָחִית, וְאִשְׁתַּתַּף בְּהַהוּא רוּחָא דִּלְבַר, וְתָב לְבֵיתֵיהּ. וְאִתְתַּקַּן בְּדִיוּקְנֵיהּ דְּהַהוּא בַּר נָשׁ מַמָּשׁ, בְּגִין לְאַבְאָשָׁא לֵיהּ, וְדַיָּיר עִמֵּיהּ בְּבֵיתָא. וְאִית דְּדִיּוּרָא לְטַב אִי הוּא זָכֵי. וְאִי לָאו, דִּיּוּרֵיהּ עִמֵּיהּ לְבִישׁ". אותו היום, יש בו ניצוצי קדושה, זה ממש נשמות שעומדות בחוץ ורוצות תיקון. הם עומדים מחוץ לביתו, ומחכים שהבן אדם יתקן. ואם לא מתקן, הם מתלבשים באיזה מזיק, נכנסים לבית של הבן אדם ובאות עליו מחלות, צרות, יסורים! שאדם ידע לו, שאחרי שעובר היום, "מעוות לא יוכל לתקון, וחסרון לא יוכל להבנות", לכן צריך לתקן בכל יום ויום! וכך גם בכל שבוע ושבוע.

חכם מרדכי, היה כל כך גדול בתורה ודיין, וכל ימיו היה עוסק בתורה ואהבו אותו כל האנשים. ועל כל הרבנים - עם רבנו צדקה חוצ'יין היה מאוד מקורב, וכן לחכם נסים כ'דורי. כל גדולי עולם בדור הקודם, אהבו אותו אהבה גדולה מאוד מאוד. הוא היה ראש כולל בכולל 'חכמי הבבלים' בבית כנסת 'שושנים לדוד'. הוא היה ממונה לומר לו כל שבוע ושבוע מה למדו האברכים. היה ביניהם קשר גדול, הפלא ופלא. היה אהוב על כולם. פלא פלאות. היה איש פיקח, חכם, הוא ידע הכל איך לסדר.

היה לו ענווה גדולה. לפני שנתמנה לראשל"צ היה מתעסק בחסד עם הנפטרים. הוא היה רוחץ מתים, היה מטפל בהם, היה עושה דברים מופלאים. עושה חסד של אמת. כשנתמנה ראשל"צ זה היה לא לפי כבודו של עם ישראל, לרחוץ מתים – לא. ובכל זאת, לקברן היה אומר: תשמע, אל תעזוב אותי, ובלי שאף אחד ידע, תביא אותי בסתר, אין דבר כזה שאני לא אעשה את זה, אני לא יכול, אני חייב לעשות את החסד הזה, אבל בלי שאף אחד ידע. ופעם פעמיים בשבוע, אני רוצה את העבודה הזאת, לרחוץ מתים, וכך היה עושה. זה מעלה גדולה מאוד. "תזכור לו יום המיתה".

הוא סיפר לי בעצמו, שהיתה להם שכנה שגרה בשכנות אליהם, שנים. השכנה הזאת האריכה הרבה ימים, והיו לה בנים, ונפטרו לה, ולא היה לה אחריהם אף אחד שיטפל בה. הבנים נפטרו כולם צעירים, והיא נשארה גלמודה. יום אחד נכנסה לבית של חכם מרדכי, אמרה לו: תשמע אדוני, איני יודעת קצי ומידת ימיי מהי. אני כבר זקנה למעלה מתשעים שנה, קניתי חלקת קבר על יד הקבר של מרת אמך. אני מבקשת ממך חסד. כל פעם שאתה עולה לקבר של מרת אמך, תעשה גם בשבילי קדיש. אמר לה: בלי נדר אשתדל. אמרה לו: זה לא הכל, יש לי גם מתנה בשבילך, הירושה, הבית, והכל, זה עבורך. אמר לה: לא! אני לא רוצה! בשום אופן! זה חסד! אעשה! אמרה לו: אבל מה אני אעשה עם הבית? אמר לה: מה שאת רוצה תעשי, תלכי לאיזה ישיבה, ותתני, אבל אני – את מה שאת אומרת – אשתדל לעשות. וככה היה, היא נפטרה, וכל פעם שהיה עולה לקברה של מרת אימו היה קורא על הקבר איזה דבר ועושה בשבילה קדיש.

שנה אחת בראש חודש ניסן, היה עולה לקבר של אימו, ובאותו יום היה צריך לנסוע לצפת לרגל ההכתרה של בנו, לרב הראשי לצפת, ולכן מיהר מאוד ושכח לעלות על קברה של אותה אשה. כשהוא חוזר לבית, אשתו והבת שלו אומרים לו: הגיעה לבית היום איזה זקנה ואמרה שלא שלמת לה את החוב שלה. הרבנית אומרת לו: אני אמרתי לה שבעלי לא חייב כסף לאף אחד, אני מנהלת את הכספים, אני אחראית, מה זה חייב לך? אמרה לה הזקנה: תגידי לו, הוא יודע מה הוא חייב לי. הוא לא שילם לי את החוב שלי. מה קוראים לך? כך וכך, תגידי לו. שאל אותה הרב: מי זאת הזקנה? האם חלמת על זה? אמרה לו: לא, באה, דפקה בדלת. אבל איך זה יכול להיות? אמרה לו: לא יודעת, הנה תשאל את הבת שלך. שאל את הבת, אמרה לו: כן אבא, כך וכך היה, דפקו בדלת, פתחנו לה, ובאה אשה, והיא אומרת: שאתה לא שלמת את החוב שאתה חייב לה, והיא אמרה את שמה שקוראים לה כך וכך. התפלא מאוד הרב, ואמר: איך זה יכול להיות? היא בכלל לא חיה, היא כעת נמצאת בעולמות העליונים! אמר: טוב, עוד נשאר זמן, לקח איתו עשרה אנשים, הלך לקברה, עשה לה קדיש. תראו איך משמים מסדרים לו את כל העניינים שלו. וכן הלאה וכן הלאה. וזה כל המעלות שהוא זכה להן.

הוא היה בבחינת: "חישבתי דרכיי", הוא היה מחשב הכל. היה לו אהבת ישראל, איזה אהבה היתה לו לכל יהודי ויהודי! איזה דאגה היתה לו לכל יהודי ויהודי! איזה סבלנות! הייתי מתפלא עליו כמה פעמים. הייתי רואה שהוא יושב ומדבר, היו מדברים איתו בבית עד אחת - שתים בלילה, ואחר כך היה מתפלל רגיל בנץ החמה, תמידין כסדרן ומוספין כהלכתן. לא מחסר שום דבר אלא הכל עובד כתיקונו, בחשק, במרץ, באהבה! זה מראה על יראת שמים נדירה. היה נסתר בהנהגותיו במאכלים. לא היה אוכל, היה יכול לעשות שבתות בחו"ל ואוכל לחם ואבטיח. לא אוכל שום דבר שלא מהבית. היה נזהר, היה שומר פיו ולשונו, ובזה רואים את מעלתו של האדם.

אנחנו צריכים ללמוד ממעשיו. נלמד מהדרכים הללו של הצדיקים שחיו בתוכנו, שזכינו להנות מאורם ומזיוום. ונשתדל חזק בכל כוחנו. עלינו ללמוד מוסר ותורה, בלי זה אי אפשר להתגבר על היצה"ר. "אדם כי ימות באהל", יחשוב עצמו אם אדם רוצה ללמוד תורה, צריך לחשוב עצמו בטל מן העולם הזה, בלי זה הוא לא יכול לעסוק בתורה. צריך לדעת להתייאש מכל התאוות של העולם הזה.

יש ארבעה זמני תשובה: א. בכל יום בלילה, לפני שהוא ישן, משום שנשמתו עולה למעלה ודנים אותה על כל אותו היום. ב. כל סוף שבוע, צריך אדם לעשות תשובה, ויחשוב לעצמו מה עשה כל אותו השבוע. ג. סוף כל חודש, כל ערב ראש חודש. כל גדולי עולם היו עושים – כל ערב ראש חודש – תשובה. ד. כל סוף שנה. התחלת השנה באה, עוד פעם תשובה חדשה. יוצא לנו: בכל לילה ולילה, בסוף כל שבוע, בסוף כל חודש ובסוף כל שנה.

אותו דבר התחלה: התחלת כל יום, תחילת כל שבוע, תחילת כל חודש, תחילת כל שנה. הכל להתחיל בתורה. ואז הוא יודע מה הוא צריך לעשות, הוא מדקדק במצוות, במעשים שלו, בממון.

אדם בא בערב לבית, יעשה תשובה, וכן בסוף כל שבוע ושבוע, כמו שהיה עושה רבנו יהודה צדקה זכר צדיק וקדוש לברכה, הדוד של הרב בישיבת 'פורת יוסף'. כל ערב ראש חודש, היינו קוראים כל התהלים, והיה ראש הישיבה עובר ממקום למקום, לראות שכל הילדים יקראו את זה. גם פה בישיבה, בכל ערב ראש חודש קוראים את התהלים, וע"י שאדם עושה תשובה על כל החודש, האדם דרוך על כל מעשיו.

הערב הוא ערב ראש חודש תמוז. עלינו לעשות תשובה, ומי שיש בכוחו לצום - יצום. ויקבל על עצמו קבלות, משהו שהוא יכול לעמוד בו, משהוא שלא קשה לו.

בעזרת ה', נזכה להתחזק בזכות מורנו ורבנו, שיגן בעד מור אבי ראש הישיבה, בעד רבי אליהו, שהקב"ה יאריך ימיהם בטוב ושנותיהם בנעימים. יתן להם בריאות איתנה והצלחה גדולה. ועל כל הקהל הקדוש הזה, שהקב"ה ימלא משאלות לבכם לטובה, ובכל אשר תפנו תשכילו ותצליחו. וכל המאזינים דרך הרדיו ודרך הלויין, שהקב"ה ימלא משאלותם לטובה, תמיד יהיו בריאים ושמחים, וזכות כל הצדיקים יגן בעד כולם, בנחת ובשמחה, בישועה גדולה. ויהיה רפואה שלמה לכל חולי עמו ישראל, שלא יהיה צער בשום בית, והקב"ה ישלח לנו משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.

הנסתר מרובה על הנגלה - הרב שמחה הכהן קוק שליט''א
  
בעל מופת - הרב חיים סויסה שליט''א
  
הנר המערבי - הרב שבתי סבתו שליט''א
  
עבד ה' - הרב שלמה משה עמאר שליט''א
  
הולך בדרך ה' - הרב אייל עמרמי שליט''א
  
ענק ומופת דורינו באהבת ה' - הרב חיים דרוקמן ..
  
קדוש ייאמר לו - הרב יהודה מוצפי שליט''א
  
אורחות צדיקים - הרב יעקב יוסף זצ''ל
  
ארון הברית,צנצנת המן,מטה אהרון - הרב יונה מצגר ..
  
שפירי דירושלים - הרב יצחק דויד גרוסמן שליט''א
  
מרן הרב,שריד אחרון - רבי ברוך אבוחצירא שליט''א
  
חסידא קדישא - הרב בניהו שמואלי שליט''א
  
כתוב תגובה
ספר ''גדולת מרדכי'' -הספדים על מרן הרב זצוק''ל
תגיות
קול צופייך - פרשת מקץ - תשס''ב - הלכות חנוכה ג'
  
חזן ספרדי במיניין אשכנזי
  
הפסקה של שבוע בקדיש
  
פרשת בא - עמידה בקדיש וקדושה - הרב אברהם רביב
  
הלכות קדיש - נשים באמירת קדיש - הרב אברהם רביב
  
קדיש
  
אביהם של ישראל
חפש בדמותו וחייו
עוד באביהם של ישראל
עוד במדור
קדיש
רבנים משיבים
להמשך