To view this notification widget you need to have JavaScript enabled. This notification widget was easily created with NotifySnack.
 
מרן הראשון לציון
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל
אביהם של ישראל
קול צופייך - קורח | הרב שמואל אליהו שיעור השבועי | פרשת שבוע - קורח
אביהם של ישראל
ברית הקנאים
הצהרת מרן הרב מרדכי אליהו זצוק"ל בבית המשפט (1950) - הערבות ההדדית של כל יחיד על כלל עם ישראל

 

הצהרתו של מרן הרב מרדכי אליהו זצוק"ל בבית המשפט בשנת 1950 
הערבות ההדדית של כל יחיד על כלל עם ישראל

 


כבוד השופטים!
הרבה יש לי לומר להגנתי. למעשה אסתפק אך במעט. כי אין בדעתי לגולל בפני בית המשפט, כל מה שכתוב בתורת ישראל אשר היא הבסיס להגנתי ושאותה אני רואה כתורת חיים וחוקה, כך שאין לי לגלות דבר, פרט למה שגלוי ומפורסם בתורת ישראל.


נתפסתי לעבירות המיוחסות לי, - ואשר הודיתי עליהם למרות שמרביתם לא עשיתי בעצמי – לא באקראי ולא בפתע פתאום. אף לא השפיע עליי מקרה או מאורעות מיוחדים בלבד, מוכן ומזומן אתי בכל עת מטען של יסודות להשקפה שלדעתי, אינן בלתי מבוססות. הם נתנים להיבחן תמיד ועל ידי הכל בין אם הם מאמינים במה שאני מאמין, ואפילו אם הם אינם מאמינים יכולים הם לבחון את השקפתי מן הבחינה שלי. כלומר, מבחינת האמונה הממלאת את ליבו של המאמין, אם כי לא יוכלו להרגיש את רגשותיי שבהתאם להשקפתי.


את השקפתי לא בסתר קניתי ולא במחתרת. חונכתי על ספסל בית המדרש והישיבה שעדיין הם חוקיים במדינת ישראל, גם התורה שלמדתי בה, ספר פתוח הוא לכל, ועוד לא גזרה המלכות שלא ילמדו תורה זו, הכל בה כתוב בכתב אמת ברור ומפורש, ואם יש אנשים מאמינים, ובלמדם תורה זו וכל הכתוב בה ובעמדם על כל ציוויה, יש להם חשבונות רבים שבהם פוטרים הם את עצמם מלמלא אותם, מה פשעי ומה חטאתי אני אם לא הצלחתי לעשות לי חשבונות רבים כאלה, ויצאתי חייב בדיני לעשות את אשר מצוה על זו התורה והמצוה שבעולה נכנסתי מרצון, והרי הכל גלוי ומפורש, "ניתי ספר וניחזי".

 


אלפי פסוקים בתנ"ך ומאמרי חז"ל והלכות פסוקות במקורות הראשונים מדברים בשפה ברורה למדאי על האסון הגדול שחוטאים ומחטיאים מביאים על עמם ועל ארצם. וכפי שאמרתי מראש אצטט רק כמה מהם. (ויקרא יח בסופו כו,) (דברים כח, כט 24.) (ישעיה, א 19, מב 23, נו 1), (ירמיה יז בסופו מד בתח') (עמוס ה).


ויקרא חי: כִּי אֶת-כָּל-הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל, עָשׂוּ אַנְשֵׁי-הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם; וַתִּטְמָא, הָאָרֶץ.  כח וְלֹא-תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם, בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ, כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת-הַגּוֹי, אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם.  כט כִּי כָּל-אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה, מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה--וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת, מִקֶּרֶב עַמָּם.  ל וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-מִשְׁמַרְתִּי, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם, וְלֹא תִטַּמְּאוּ, בָּהֶם:  


ויקרא כו: וְאִם-בְּזֹאת--לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי..... לא וְנָתַתִּי אֶת-עָרֵיכֶם חָרְבָּה, וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת-מִקְדְּשֵׁיכֶם; וְלֹא אָרִיחַ, בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם.  לב וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי, אֶת-הָאָרֶץ; וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם, הַיֹּשְׁבִים בָּהּ.  לג וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם, וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב; וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה, וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה.  לד אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת-שַׁבְּתֹתֶיהָ, כֹּל יְמֵי הָשַּׁמָּה, וְאַתֶּם, בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם; אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ, וְהִרְצָת אֶת-שַׁבְּתֹתֶיהָ.


דברים כח: טו וְהָיָה, אִם-לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל ה'  אֱלֹהֶיךָ... ו יוֹלֵךְ ה'  אֹתְךָ, וְאֶת-מַלְכְּךָ אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ, אֶל-גּוֹי... לז וְהָיִיתָ לְשַׁמָּה, לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה--בְּכֹל, הָעַמִּים...


דברים כט:  כד וְאָמְרוּ--עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ, אֶת-בְּרִית ה'  אֱלֹהֵי אֲבֹתָם:  אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם, בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם... כז וַיִּתְּשֵׁם ה'  מֵעַל אַדְמָתָם, בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל; וַיַּשְׁלִכֵם אֶל-אֶרֶץ אַחֶרֶת, כַּיּוֹם הַזֶּה.  כח הַנִּסְתָּרֹת--לַיהוָה, אֱלֹהֵינוּ; וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ...


ישעיה א: יט אִם-תֹּאבוּ, וּשְׁמַעְתֶּם--טוּב הָאָרֶץ, תֹּאכֵלוּ.  כ וְאִם-תְּמָאֲנוּ, וּמְרִיתֶם--חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ, כִּי פִּי ה'  דִּבֵּר


ישעיה מב: כג מִי בָכֶם, יַאֲזִין זֹאת; יַקְשִׁב וְיִשְׁמַע, לְאָחוֹר.  כד מִי-נָתַן למשוסה (לִמְשִׁסָּה) יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים, הֲלוֹא ה' :  זוּ, חָטָאנוּ לוֹ, וְלֹא-אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ, וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ


ישעיה נו: א כֹּה אָמַר ה' , שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה... ב כֹּה אָמַר ה' , שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה:


ירמיה יז: יט כֹּה-אָמַר ה'  אֵלַי, הָלֹךְ וְעָמַדְתָּ בְּשַׁעַר בְּנֵי-עם (הָעָם), אֲשֶׁר יָבֹאוּ בוֹ מַלְכֵי יְהוּדָה, וַאֲשֶׁר יֵצְאוּ בוֹ; וּבְכֹל, שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם.  כ וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ דְבַר-ה'  מַלְכֵי יְהוּדָה, וְכָל-יְהוּדָה, וְכֹל, יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם--הַבָּאִים, בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה.  כא כֹּה אָמַר ה' , הִשָּׁמְרוּ בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם; וְאַל-תִּשְׂאוּ מַשָּׂא בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וַהֲבֵאתֶם בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם.  כב וְלֹא-תוֹצִיאוּ מַשָּׂא מִבָּתֵּיכֶם... וְהָיָה אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּן אֵלַי, נְאֻם-ה' , לְבִלְתִּי הָבִיא מַשָּׂא בְּשַׁעֲרֵי הָעִיר הַזֹּאת, בְּיוֹם הַשַּׁבָּת; וּלְקַדֵּשׁ אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת-בֹּה כָּל-מְלָאכָה.  כה וּבָאוּ בְשַׁעֲרֵי הָעִיר הַזֹּאת מְלָכִים וְשָׂרִים... כז וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלַי, לְקַדֵּשׁ אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, וּלְבִלְתִּי שְׂאֵת מַשָּׂא וּבֹא בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם, בְּיוֹם הַשַּׁבָּת:  וְהִצַּתִּי אֵשׁ בִּשְׁעָרֶיהָ, וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת יְרוּשָׁלִַם--וְלֹא תִכְבֶּה.


ירמיה מד: ב כֹּה-אָמַר ה'  צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אַתֶּם רְאִיתֶם אֵת כָּל-הָרָעָה אֲשֶׁר הֵבֵאתִי עַל-יְרוּשָׁלִַם, וְעַל כָּל-עָרֵי יְהוּדָה; וְהִנָּם חָרְבָּה הַיּוֹם הַזֶּה, וְאֵין בָּהֶם יוֹשֵׁב.  ג מִפְּנֵי רָעָתָם, אֲשֶׁר עָשׂוּ לְהַכְעִסֵנִי
עמוס ה:  ד כִּי כֹה אָמַר ה' , לְבֵית יִשְׂרָאֵל:  דִּרְשׁוּנִי, וִחְיוּ... ו דִּרְשׁוּ אֶת-ה' , וִחְיוּ:  פֶּן-יִצְלַח כָּאֵשׁ בֵּית יוֹסֵף, וְאָכְלָה וְאֵין-מְכַבֶּה לְבֵית-אֵל.  ז הַהֹפְכִים לְלַעֲנָה, מִשְׁפָּט; וּצְדָקָה, לָאָרֶץ הִנִּיחוּ...  י שָׂנְאוּ בַשַּׁעַר, מוֹכִיחַ; וְדֹבֵר תָּמִים, יְתָעֵבוּ... יג לָכֵן, הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא—יִדֹּם...  טו שִׂנְאוּ-רָע וְאֶהֱבוּ טוֹב, וְהַצִּיגוּ בַשַּׁעַר מִשְׁפָּט


פסוקים אלה ועוד רבים זועקים הם לתוך ליבו של כל אדם מישראל, ומזהירים מפני חוקי הגויים ותועבותיהם, מפני מחללי השבת בארץ ובירושלים במיוחד, מפני כל עוזבי ה' וממרים את מצוותיו בשאט נפש, לדעת כי חותרים הם תחת קיומו ובטחונו של ישראל וארצו וגורמים לו ח"ו גלות וחרבן.
ועל המחטיא נאמר (ספרי פר' כי תצא ע"פ "אשר לא קדמו אתכם") גדול המחטיאו יותר מן ההורגו, שההורגו נוטל ממנו את חייו בעולם הזה, והמחטיאו נוטל את חייו בעולם הזה, ובעולם הבא", בתורה החוקית והמותרת עדיין לבא בקהל ישראל, למדתי אפוא, כי החוטא והמחטיא בשאט נפש בוגד הוא בעיני ה' וגרוע ממנו אליהו הנביא לא הסס לומר לאחאב מלך ישראל "לא עכרתי את ישראל כי אם אתה ובית אביך בעוזבכם את מצוות ה' וכו'". הוא אמר זאת למלך ישראל אשר מסר נפשו על עם ישראל וארצו (מלכים א. 35) "...והמלך היה מעמד במרכבה.." (רש"י) "מתחזק ועומד (אף שנפצע) כדי שלא יכירו ישראל במכתו ויברחו ותחלת נפילה ניסה".


פסוקים אחרים רבים ומאמרי חז"ל ודברי פוסקים מדברים ברורות ובאר היטב על חובותיו של שומר האמונים, להוכיח, להגיב, ולמנוע חטא, שאם לא כן הוא עצמו נתפש באותו חטא, ושוב לא אצטט אלא מעט מזעיר "כל מי שיכול למחות באנשי ביתו ולא מיחה נתפש עליהם, על אנשי עירו נתפש עליהם וכו' (רש"י). (בבא קמא ד' ס. ע"א) "אמר רבי שמעון בר נחמני אמר רבי יונתן: אין פורענות באה לעולם אלא בזמן שהרשעים בעולם ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה, שנא' כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש. אימתי אש יוצאת? בזמן שקוצים מצויין לה ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה, שנא' ונאכל גדיש ואכל גדיש לא נאמר, אלא ונאכל גדיש שנאכל כבר, וכו'.


כשאנשים מישראל עוברים עבירה בממונם בשאט נפש ובפרהסיא מה דינם? (ברכות כ' ע"א) אמר לי' רב פפא לאביי מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא ומאי שנא אנן דלא מיתרחיש לן ניסא וכו' אמר ליה קמאי הוו מסרן נפשייהו אקדושת ה' אנן לא מסרינן נפשין אקדושת ה', כי הא דרב אדא בר אהבה חזא לההיא כותית דהות לבישא כרבלתא בשוקה, (פירוש, בגד אדום כגון כרבלתא דתרנגולא שאין דרך בנות ישראל להתכסות בו שהוא פריצות ומביא לדבר עבירה. ערוך) סבר דבת ישראל היא, קם קרעיה מינה, אגלאי מילתא דכותית היא, שיימוה בד' מאה זוזי ע"כ, מלמד שרק מפני שאגלאי, שלא בת ישראל היא שיימוה בד' מאה זוזי שעל כך אמר לה מתון מתון ד' מאה זוזי שויא. ובהרמב"ם הלכות כלאים פרק י' ה' כט פסק , הרואה כלאים של תורה על חבירו אפילו היה מהלך בשוק קופץ לו וקורעו עליו מיד וכו' וכתב הרדב"ז ומה שאמר קורעו למד כן מההיא עובדא דרב אדא בר אהבה וכן כתב הטור ביורה דעה סי' שג ומרן ב"י הביא מקור ממעשה דרב אדא בר אהבה. ופסק הרמב"ם בהלכות מלכים פרק ג' ה' ח-ט וז"ל "המבטל גזירת המלך בשביל שנתעסק במצוות אפילו במצוה קלה ה"ז פטור דברי הרב ודברי העבד דברי הרב קודמין ואין צ"ל אם גזר המלך לבטל מצוה שאין שומעין לו". והנני מפנה תשומת לב כב' השופטים לדברי מרן ב"י בטור חו"מ סי' כו בסופו בשם הרשב"א ..אבל לנהוג כן מפני שהוא משפט העכו"ם נ"ל דאסור לפי שהוא מחכה את העכו"ם וזהו שהזהירה התורה לפניהם ולא לפני עכו"ם ואע"פ ששניהם רוצים בכך והוא דבר שבממון שלא הניחה תורה את העם שהוא לנחלה לו על רצונם שייקרו חוקות העכו"ם ודיניהם ולא אפילו לעמוד לפניהם לדין אפילו בדבר שדיניהם כדיני ישראל... ..אבל ללמוד מזה לילך בדרכי העכו"ם ושפטים [ומשפטיהם. ב"י] ח"ו לעם קדוש לנהוג ככה וכ"ב [כ"ש.ב"י] אם עתה יוסיפו לחטוא לעקור נחלה, הסומך על משענת הקנה הרצוץ הזה ועושה אלה מפיל חומות התורה ועוקר שורש וענף והתורה מידו תבקש ואומר אני שכל הסומך בזה ואומר שמותר משום דינא דמלכותא טועה... ובכלל עוקר כל דיני התורה השלמה ומה לנו לספר [לספרי.ב"י] הקודש המקודשים שחברו לנו רבי ואחריו רבינא ורב אשי ילמדו את בניהם דיני העכו"ם ויבנו להם במות טלואות בבית מדרשי העכו"ם [מדרסי הגויים. ב"י]חלילה לא תהא כזאת בישראל ח"ו שמא תחגור התורה שק עליהם? עכ"ל. 


הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל הרב הראשי לארץ ישראל, בזמנו היה ידוע כמתון בדיעותיו, ואשר אהבת ישראל יקרה בליבו גם לגבי פושעי ישראל, בדברו על היחס הטבעי של שומרי התורה לעובריה המחללים קודש ביד רמה אמר באחד ממאמריו כך "ואף גם זאת כי רק יחידים שחוננו בסבלנות יתירה, יכלו עכ"פ להמשיך עליהם את הנעימות החיצונית שאחרים החזיקוהו ג"כ לרושם של מעין חנופה, אבל הרבים אינם יכולים בשום אופן להבליג על געל נפשם ועזה ומחלל קדש ביד רנה כי ההכרה הפנימית כמות איבת עולם, השמורה לכל עברין גדולה מאד בקרב עמנו בכלל שעבירה על התורה ומצוותיה ואת הגורם הגדול ליבש את לשד רוחנו הלאומי אשר ממנו חיינו הכללים והפרטיים.
[ואף גם זאת כי רק יחידים, שחוננו בסבלנות יתרה, יכלו עכ"פ להמשיך עליהם את הנעימות החיצוני, שאחרים החזיקוהו ג"כ לרושם של מעין חנופה. אבל הרבים אינם יכולים בשום אופן להבליג על גועל נפשם, ועזה כמות איבת עולם השמורה לכל עבריין ומחלל קדש ביד רמה! כי ההכרה הפנימית גדולה מאוד בקרב עמנו בכלל שההעברה על התורה ומצותיה, הוא הגורם הגדול ליבש את לשד רוחינו הלאומי אשר ממנו לחיינו הפרטיים והכלליים תוצאות. הפלס תרס"א חלק א, 49-50] וברוח זו שמעתי דברים גם מרבני דורנו זה ואף מן השרים הדתיים למשל על חוק גיוס נשים לצה"ל. תורה מפורשת זו למדתי בבית המדרש, ואם יאמר מי שהוא שדברי הסתה הם אלה לא מפי יצאו הדברים אלא מפי נביאי ה' וקדושיו והם יורדים חדרי בטן, אצל כל יהודי תמים באמונתו.


וכנגדם של דברים אלה, ראיתי מציאות מרה ואכזרית מאד, עבדתי במחנות העולים וראיתי, איך מעבירים בכפייה זדונית, רבבות אנשים על הדת ומלמדים לבניהם את כל תועבות הגויים. ראיתי את השבת נדרסת ברגל גאוה ובוז, בראש כל חוצות, ואף אל משכנות היראים באים מחללי השבת בכוונה זדונית להרגיז את תושביהן ולשפוך את דמם בקרבם. אמנם נזהר אני מלצאת בשבת ברחובות העיר עד כמה שבאפשרותי כדי להימנע ממראה זוועה של חילול שבת קדשנו שהם כמדקרות חרב בליבי, ובלבו של כל שומר שבת, אך קורה ואני יוצא פעמים וכך ראיתי אנשים שיצאו והפגינו בעד שמירת שבת קודש, והנם מוכים ולוקים כאשר לא מאחינו בני ישראל המוכים או המכים.

 


סובבתי בירושלים עיה"ק והנה ראיתי את בשר השקץ והחזיר מלא באטליזים לעין כל והזדעזעתי... ראיתי בחרדה איך שמנסים לחוקק חוק כפיה המחייב בת ישראל להתגייס לצבא, גזירה אשר כל גדולי הדור פסקו שהיא בגדר יהרג ולא יעבור.


ראיתי והנה מיום ליום נדחקת האמונה לקרן זוית והכל נעשה בתכנית בכוונה תחלה באמצעי כפיה של אונס וטירור. את הכל ראיתי ואת תורתי ואמונתי לא שכחתי שאלתי את נפשי, מי עושה כאן פלסתר האם אנשים אלא אשר פרקו מעליהם כל עול תורה מוסר לשחת נפשם לשחת ארצם לבגוד בעמם? או אני העושה שקר בנפשי ונשאר שוקט על שמרי למראה כל הזועה והחרדה הזו?


ראיתי וכל פורק עול ועושה זדון ועולה עושה את מעשהו בריש גלי וביד רמה וכל איש הירא את דבר ה' רך הלבב הוא ואין פוצה פה ומצפצף כנגדם והכל יריאים שמא יהיו נפגעים מיד התקיף, ראיתי זאת ופני מלאו בושה וכלימה. אמרתי לנפשי לא עת לחשות הוא אם נושא אני עלי את שם ישראל ויודע אני את יעודו ומאמין אני אמונת אמן בכל היעוד הזה ובכל האזהרות היאך מותר לי לשבת שאנן ולתת למשחית לשחת ולחבל מבלי לנסות אפילו להתנגד לו?


נדברתי עם עוד כמה חברים שהיו מלאים זעזועים נפשיים כמוני וגמרנו אומר לפעול בצותא למען הפגן את קדושת ישראל בין הפורעים והמחללים את קדושתו.


כולנו פה הנאשמים עסקנו ועוסקים בחנוך ובהדרכת הנוער זה כמה שנים וגם שלא על מנת לקבל פרס וכולנו נתקלנו בעבודתנו בבעיה כאובה, כשנשאלנו ע"י חניכנו לתרץ את הסתירה הנוראה שבין אמרי פינו ובין כל הנראה לעין מצד המחטיאים את הרבים ובין השקט והשאננות במחנה היראים, לא ראינו איפוא דרך אחרת לפנינו אלא לעשות דברים שיכריחו אותנו ואת החושבים כמונו לצאת מן השאננות ולהעמיד את החרדים לדבר ה' ולגורל עמם על הסכנה הצפויה לכולנו מהם.


ידוע מה עוללה לנו משטרת ישראל בג'למי אך המכות הגופניות האלה הכאיבו לי פחות מן המכות הרוחניות והכפיה הדתית האיומה הקיימת במדינה. טועים אלא החושבים שג'למי הכאיבה לי יותר מאשר לראות בראש חוצות חלולי שבת בלתי פוסקים.


אמרנו שנתנגד מול ההולכים בכח ובכפיה, אבל לעולם לא קבענו לעצמנו שטה של כח בתור שטה שאין לזוז ממנה. אדרבא חכינו תמיד שנוכל לשנות את הקו לקו יוצר ומחנך לשטה מועילה ובונה, לא להרס ח"ו פנינו ובודאי שלא לאלימות. אדרבא, אמרנו, מי יתן ויקדים אותו יום שבו יבערו את נגע הכפיה האנטי-דתית, יאפשרו להורים דתיים לחנך את ילדיהם ברוחם הם ואז לא יהא צורך להשתמש בדרכים נלוזות ומבחילות המעוררות גועל וזרות לנו ולהם גם יחד.


לא היינו בכל דרכנו זו אלא ממשיכים בעבודת החנוך שלנו, אמרנו יהא זה חנוך לעצמנו שנדע כי אמנם אין התורה שלנו ראויה לעמוד בקרן זוית וכדאית היא שנביא את עצמנו בסכנה עבורה, ידענו כי יש עוד ניצוץ חי בקרב מחנה היראים והוא עלול להתלקח לשלהבת גדולה.


בצאתנו למערכה קשה זו שהיתה חדשה בשבילנו וחדשה בכלל עבור יהודים שומרי מסורת, מבלי שנמצא לה תקדימים אלא מן העבר הרחוק, ועל האמת נודה כי לא פחדנו מן הסכנה, לא הרגשנו שום מורא ומוסר כליות מפני החוק הקיים, כי אמרנו מה החוק האנגלו-עותומני-רומי-ברברי, מול חוקת הנצח של תורת ישראל תורת החיים. מורא אחד היה בקרבנו והוא מורא שמים. חשבנו שמא זרה הדרך הזאת לרוח ישראל סבא. או שמא נשאר בודדים במערכה והקהל החרדי ישאר שאנן ושקט גם אחרי כן כמקודם לכן, ונמצאנו חייבים בזה שהורדנו את קולר האחריות מצוארנו ותלינו אותו על צוארי הרבים ונמצא שם שמים מחולל יותר.


וכשאנו באים היום לסכם את פעולותינו לאור התפתחות הדברים, אין בפי לומר אלא כי אכן נחלנו כאן כשלון חרוץ ושום דבר לא נשתנה אחרי המעשה מלעומת המצב קודם המעשה. דבר זה ישמש לנו לקח מאלף, לעתיד. אם כי השקפתנו לגבי זורעי החורבן והשחיתות בעם לא נשתנה מאומה, עדיין אנו רואים בהם ובמעשיהם סכנה חמורה לעם ולארץ, חל אצלינו שנוי גדול במה שמוטל על אנשי האמונה לעשות. ברור לנו מעתה כי הצלחת המהפכה הרוחנית המחויבת לבוא צריכה שתהיה מנוהלת ע"י מדברנא דאומתא גדולי ישראל, וכן כתב הרמב"ם בהל' מלכים פרק י"א, ה' ו' "ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו כפי תורה שבכתב ושבעל פה ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח" וכו'. גדולי ישראל אשר על פיהם יצאו ויבואו כל מבקשי ה' שבדור הזה שכה זקוק הוא לרחמי שמים ממהרסיו ומחריביו וכנגדם יצאו כל בוני העם בתורת אמת אשר בפיהם, עד מתי יהיו הם הכובשים את דבר האמת שבפיהם הלא יקראו ויענו גדולי ישראל. כל עם ה' הנאמן. מחכה למוצא פיהם וגם אנחנו בתוכם.


ידוע המעשה של רבי יהושע במסכת ראש השנה כה ע"א שנכנע לדברי רבן גמליאל וחלל את יום הכפורים שחל להיות לפי חשבונו ועוד חכמים ואף רבן גמליאל הודה לו, וכן דברי חז"ל על הפסוק לא תסור מן הדבר אשר יורוך ימים ושמאל, אפילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין לא תסור אשר הפסוק שלפניו אומר: ובאת אל הכהנים הלויים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם וכו' ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה' וכו' והפסוק שלאחריו אומר: והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמע אל הכהן העומד לשרת שם את ה' אלוקים, או אל השופט ומה [ומת. שם] האיש ההוא וכו' (דברים י"ז 9 10 11 12).


...ועתה לאור דברים אלה ובשמעי דברים ברורים וששוכנעתי בהם מסיים אני את דברי בדברי נחמיה העמסוני בבא קמא מא ע"ב כשם שקבלתי שכר על הדרישה קבלתי שכר על הפרישה.
ונשארה בפי תפלה לאלוקי מרום שיחזיר העם התשובה שלימה ויסיר מקרבנו לב האבן ויתן לב בשר ויורנו דרכו ונלכה אורחותיו.

 

מכתב ליונתן פולארד
  
הרב מרדכי אליהו זצוק''ל וארגון ברית הקנאים
  
גליון מעייני הישועה לאחר פטירת הרב
  
סיפורי ארץ ישראל - לקט סיפורים על הרב מרדכי אליהו
  
עולם קטן • ראיון עם הרבנית אליהו
  
גליון גילוי דעת • בראיון שנה לפטירתו
  
כתוב תגובה
אביהם של ישראל
חפש בדמותו וחייו
עוד באביהם של ישראל
הילולת מרן הראשון לציון הרב ..
הילולות מרן הרב
מעמד עוצמתי ומרגש בהילולת מרן הראשון לציון רבי מרדכי אליהו זצוק"ל. הרחבה הענקית בהר המנוחות היתה ..
להמשך