To view this notification widget you need to have JavaScript enabled. This notification widget was easily created with NotifySnack.
 
מרן הראשון לציון
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל
אביהם של ישראל
קול צופייך - פרשת ויצא | הרב שמואל אליהו שיעור השבועי | פרשת שבוע - ויצא | שיעורי חנוכה מלאים
אביהם של ישראל
שמואל הקטן - אברהם שלום אליהו הי''ו - נכדו של מרן הרב
פטירתם של צדיקים • חסדו של מרן הרב גם עם המתים • שימוש ת"ח • חריפותו ובקיאותו ושלל מעלתיו הגדולות של מרן הרב
ל' חשוון התשע''ד

איתא במסכת אבל רבתי פרק שמיני: "וכשמת שמואל הקטן תלו מפתחו ופנקסו בארונו מפני שלא היה לו בן. והיה ר"ג הזקן ור"א (בן עזריה) מספידין עליו ואומרים: על זה נאה לבכות, על זה נאה להתאבל. מלכים מתים ומניחים כתריהם לבניהם, עשירים מתים ומניחים עושר לבניהם. שמואל הקטן נטל כל החמודות שבעולם והלך לו".

מלך שמת בא מלך אחר במקומו, אולי פחות טוב, אולי יותר טוב, אבל הנהגת המדינה בכללותה לא נפגעה, וכן לגבי עשיר. אבל שמואל הקטן נטל את כל חמודות שבעולם והלך לו, כלומר נטל עמו את כל החמודות, את הפיקחות, העמקות וכו'.

לכן על זה נאה לבכות, ועל זה נאה להתאבל. מורנו, זקני הרב, עלה בסערה השמימה ונטל עמו את כל החמודות שבעולם. ממש אין חמדה שלא לקח עמו. אי אפשר ולא שייך להקיף את דמותו הגדולה. וכמו שכותב בעל ה'נתיבות' בהקדמה לספרו 'חוות דעת', שהסביר: למה א"א לחלוק על רבותינו הראשונים, והרי זה כמו זבוב שעל גבי הנשר, שאחרי הכל הוא מעליו! וענה שסוף סוף מה מבין הזבוב שיש כנגדו זבוב ועוד משהו.

וזה מה שמקונן ירמיהו: "יתומים היינו ואין אב". שואל החתם סופר (דרשות החת"ס, הספד על ה'ברוך טעם'): אם אין אב אז ודאי שאנו יתומים (ועוד מה זה "יתומים היינו", בל' עבר)! והסביר שהרב היה כה גדול מאיתנו לא יכולנו לרדת לסוף דעתו, וא"כ כבר בחיים חיותו של הרב היינו בגדר יתומים. אבל כל עוד שאבא היה קיים היה לנו תקווה שאולי נזכה להבינו אבל עכשיו אין אב, וא"כ מה נאמר ומה נדבר.

כתוב בירושלמי במס' שקלים (ב, ה): "אין עושים נפשות לצדיקים, דבריהם – הם הם זכרונם". מרן, זקני הרב, הכ"מ, היה רגיל להביא את הפסוק: "כי מפני הרעה נאסף הצדיק". ואמר שיש בזה שני פירושים: אחד-בגלל רעה שצריכה לבוא נאסף הצדיק, וע"י פטירתו לא תבוא הרעה. פירוש שני- מפני רעה שעתידה לבוא נאסף הצדיק כדי שלא יראה אותה.

ולכאורה יש להקשות: בגלל שלא יראה רעה אז לוקחים צדיק קודם זמנו? אלא נראה ששני הפירושים משתלבים ביחד, כמאמר הגמרא (ערובין יג ע"ב): "אלו ואלו דברי אלקים חיים".

והביאור בזה: בהקדמה לספר 'מים חיים' (לבא"ח) כתב שיש צדיקים שמלאך המוות לא שולט בהם, והם מבקשים על עם ישראל, ומחמת שנגזרה גזירה והם לא מסכימים שתבוא אז הקב"ה מביא עליהם יסורים, עד שהם נותנים רשות למלאך המוות ליטול נשמתם, כדוגמת שמואל הרמתי שביקש ששאול ימשיך למלוך, כמבואר בגמרא, שלכן נפטר. כלומר, שהסיבה - שכיון שהרעה צריכה לבוא והצדיק מתנגד אליה, ולכן היא לא יכולה לבוא, לכן נאסף.

וכתב ר' יהונתן אייבשיץ בספרו 'יערות דבש' (ח"ב סי' ז') שכשצדיק נפטר - מידותיו הפקר, וכל הרוצה ליטול - יבוא ויטול. ובזה מתיישבים שני הפירושים: שכשצדיק נאסף ובני אדם נוטלים מידותיו ממילא הרעה לא תבוא. ומובן למה כחו של הצדיק לא מועיל לבד כי צריך גם את התעוררות הציבור. וזה מה שאמר הרב ליהונתן פולארד: שאם עם ישראל יתעורר ויבקש שישחררוהו - יתוקן עוון מכירת יוסף, וזה יהיה רק בהתעוררות הציבור, וכן לגבי גוש קטיף.

זהו תפקידו של הרב לעורר את הצבור שלא יתרופפו ידיהם מלפעול. וברור לכל שאם היו עומדים ע"כ ראשי הציבור והציבור אם בשחרורו של פולארד, ואם בעניין פינוי גוש קטיף, הדבר לא היה קורא כלל, הן מבחינה רוחנית והן מבחינה גשמית. לכן אם אנו הציבור, כציבור, נתעורר לפני שתגיע הרעה - נוכל למנוע. וכדי שנתעורר ננסה לתאר קצת את מרן זקני הרב 'איש האלוקים' (התורה קוראת למשה רבינו: 'איש האלקים' ומסביר המדרש: שמחציו ומטה – איש, וחציו ולמעלה - אלקים. כלומר יש את החלק שאנו לא מבינים, שזה החלק המופלא מאיתנו, ויש את החלק שאנו עוד מבינים, כלומר שהוא לא נשלל ממידות והחכמה שיש, וכנגד זה אמרו: חציו ומטה - אדם, וגם על חציו ומטה אדם, על איזה חלק אדבר, ועל איזה חלק נבכה, שנלקח מאיתנו) שאיננו, האם על זה שבכל המצבים שעברנו תמיד הרב היה משיב נפשנו, וכמו שבכה ירמיהו (איכה א): "על אלה אני בוכיה עיני עיני ירדה מים כי רחק ממני מנחם משיב נפשי".

ואספר מעט ממה שראיתי ושמעתי (מכלי ראשון), מכיון שרבו הסיפורים מספר, וכמו שאומרת הגמ' בבבא בתרא (ז ע"ב): אלא הכי קאמר: אספרם למעשיהם של צדיקים מחול ירבון".

א: היה משוגע אחד שהיה מתלווה לרב קבוע. יום אחד בער"ה לפני כחמה שנים מתה לו החתולה, שנפשו היתה קשורה בנפשה. הוא שאל את הרב בדרך מבית הכנסת לבית - מה הוא צריך לעשות איתה? האם מותר לו לקבור אותה, האם לומר עליה קדיש? ושמא לומר עליה משניות? ולא רק פעם אחת שאל שאלות אלה אלא לפחות עשר פעמים. ובכל עצירה, ובכל פעם שהוא שאל את הרב, ענה לו הרב באותו ארך אפיים, כאלו מדובר כאן בשאלה של פיקוח נפש.

ב: סיפר הג"ר עזרא בצרי, אב"ד בירושלים, שפעם עסק עם הרב על פסק דין מסוים. וב-1 בלילה לפתע דופק אדם אחד. הרב פותח לו ומדבר איתו כרבע שעה. לאחר שהלך, שאל הרב בצרי: האם זה היה משהו של פיקוח נפש שלא יכול לדחות עד למחר? ענה הרב שלא. אמר הרב בצרי: א"כ למה לא אמרת לו לבוא בבוקר? אמר לו: היה כדאי כי עשיתי לו קצת נחת רוח.

ג: בחורה אחת שהיתה חולה במחלה הנוראה, והגיעו בני משפחתה לרב לבקש שיתפלל עליה. אמר להם הרב: אני רואה שכבר נגזרה גזירה, אבל כל פעם שתרצה לדבר עם מישהו תוכל להתקשר לפה באיזה שעה שרק תרצה. וסיפר אחיה, שיחי', שאחותו היתה מתקשרת לרב במשך שש שנים אפי' בזמנים שלא היו נוחים, והרב היה תמיד עונה לה ומדבר איתה בארוכה.

על החסד שהיה הרב עושה עם המתים:

א: כשנפטר חכם אליהו כנוש, שהיה ראש השוחטים בבגדד, וזכה לשמש את הבא"ח, היה זה במוצ"ש בשעה עשר וחצי וירד הרבה גשם, ומחמת כן היה ספק אם משום כבודו של החכם יעשו את הלויה שלו למחרת (חשש שלא יבואו אנשים). והכריע הרב לעשות את זה מיד, משום שאין משהים את המת לאחר חצות. מיד ארגן הרב שיבוא הרב יהודה צדקה והספידו. לאחר ההספד לקח חכם עזרא יאיר את הרבנים לביתם. לפני שירד הרב, ביקשו שיקחו להר המנחות כי אמר אולי לא יהיה מי שיתעסק בקבורתו בכזה גשם. הורידו חכם יאיר בבית הקברות. הרב ראה את הנהג של חברא קדישא עומד ליד הרכב. שאל אותו: איפה השאר? אמר לו: ברחו. שאל אותו: איפה המיטה? אמר לו: פה. מכיוון שהקבר היה מלא במים לא היה שייך לקבור אותו. הרב הוריד את הפראק, קיפל שרוולים והתחיל לרוקן את הקבר ממים. אחרי שגמר הרב לרוקן ניסה להוריד את המיטה למטה, וכיון שהיה כבד - לא יכל להורידו. ולכן ביקש ממנו: חכם, תקל עלי, והמיטה נהייתה קלה.

ב: כל יום שישי לפני חמישים שנה הרב היה הולך לרחוץ מתים, וטעמו - שביום זה טרודים החברא קדישא ואולי לא יעשו את זה כהלכתו.

ג: היה חכם אחד, שמחמת שהיה בעל גוף גדול, ומחמת שהיה קשה להרימו, והיה לו ריח רע - עזבו כל אנשי חברא קדישא את החדר. והרב נשאר לבדו, ועשה לו הטהרה, וכמובן שכולו נתמלא מים וריח.

על התורה

א. בגיל 11 היה הולך, הוא ואחיו, לאסוף שאריות השעוה בבתי מדרש כדי שיהיה להם אור ללמוד בלילה. ב. כל כסף שהיה מקבל על הצלחה בלימוד, היה אוסף וקונה עם זה קרח כדי שישאר ער בלילה. ג. ר' שמעון, אחיו, מספר שהיו ישנים יחד במיטה ראש מול רגל, וכמעט שאינו זוכר אותו יושן. ד. הרב אליהו שרים מספר שהיו לומדים יחד מהנץ עד חצות. ה. סיפר הרב יהודה מוצפי שהרב בנימין אלטר רצה ללמוד עם הרב, אז הרב אמר לו שיבוא כל יום מ-2 בלילה. והרב היה עושה כל לילה תיקון חצות בנקודת חצות. אז תעשו חשבון כמה זמן נשאר לו לישון. ו. סיפר הרב בורשטיין שפעם היתה לו שאלה ב-1:30 בלילה ופחד להתקשר ולהפריע, לבסוף היה מוכרח, והוא נרגע כי היתה שיחה ממתינה.

תורה שלמד באף

א. היה יתום מגיל 11, הציעו לו עבודה עם משכורת מכובדת וויתר עליה כדי שיוכל לעמול בתורה. ב. ביום פטירתו, הרב ביקש ממו"ר אבי שליט"א להשמיע לו את כל ספר התהלים. וכמה שעות לפני פטירתו סיים את הספר. ג. גם כשהיה חולה מאוד, הרבה פעמים ביקש להקריא לפניו גמרות.

שמוש ת"ח

לא היה רב שלא שימש: עדה חרדית - הרב בענגיס, הרב עפשטיין, הרב יונגרייז. הרבנות הראשית - הרב הרצוג, הרב עוזיאל, הרב נסים. מנהיגים - החזו"א, הרב איסר זלמן מלצר, הרב חרל"פ. פוסקים - ה'כף החיים', הרב נסים כדורי, הרב פרנק, הרב יעקב עדס. מקובלים - הרב יהודה פתייה, הרב אפרים הכהן, הרב עובדיה הדאיה, הרב סלמאן מוצפי. צדיקים: הרב צדקה חוצין, אדמו"ר מבעלז זצ"ל (הרב אהרן רוקח), הרב יוסף שלוש, הרב אריה לוין. ראשי ישיבות: הרב עזרא עטייה, הרב יהודה צדקה. ולא היה אחד שלא היה איתו בקשר כהרב מבריסק, הרב סרנא, הרב קושלבסקי וכו'. ועוד רבים, שיכלה המקום, זכרונם לברכה.

השקיעות בלימוד

א. סיפר הרב משה צדקה שהרב היה יושב ולומד ברצף בלי להרים את הראש מגמ', למעלה משש עשרה שעות. ב. וסיפר הרב אביעזרי תופיק, ששאל את הרב: איך הצלחת לעבור את היסורים הנוראים שהיה לך בכלא בג'למי (שהיו מעבירים אותו בין שתי שורות של שוטרים שהיו חובטים על ראשו עם אלות)? אמר לו: כל פעם לפני, הייתי חושב על שאלה בלימוד, ולא היתי מרגיש מאומה.

החריפות

סיפר הרב יהודה צדקה, שכשהיה הרב בגיל 14 הגיע גאון אחד לישיבת 'פורת יוסף' ואמר: שאלה - יש לי, ופותר – אין. מה ההבדל בין 'מים אחרונים', שלא מברכים עליהם, משום שאתה עושה את זה בגלל סכנה, לבין מעקה שמברכים על זה, הרי גם שם עשה את זה משום סכנה! ולפני שגמר לשאול, קפץ הרב וענה: פה - עושה את זה בשביל עצמו, אז לא מוכח שמשום מצוה עושה כן, ופה - בשביל אחרים.

הבקיאות

א. פעם הגיע ראש ישיבה אחד גאון לבקר וזלזל ב'פורת יוסף'. קרא הרב עזרא עטייה לג' מבכירי תלמידיו - הרב בן ציון אבא שאול, לרב יוסף עדס ולרב. אמר להם: תקשו לו קושיות בתוך השיעור. הקשה הרב עדס – דחה, הקשה הרב בן ציון- דחה. ואז הרב ביקש גמ' זבחים, והקשה משם. אמר אותו גאון: אני מדבר לולי הגמ'. אז סימן להם הרב עזרא עטייה להפסיק. ב. כשרצו למנותו לדיין בירושלים, היה צריך להגיע לבחינה אצל הרב אונטרמן. אז הרב הכין משהו לומר, ואז כשנכנס ראה שהרב אונטרמן אוחז בזבחים, ישר החל לדבר עמו חידושים על הגמ' שם בלי שהכין. ואח"כ התקשר הרב אונטרמן לרב נסים ואמר לו שהרב למדן גדול. וכשהגיע הרב לרב נסים, שאל הרב נסים: מה עשיתה לו, כישפת אותו! ג. הרב עזרא עטייה היה שואל אותו שאלות בהלכה. ואמר לתלמידיו שיש הרבה שאפשר לשאול אבל אם אתם מחפשים את האמת - תשאלו את הרב. ד. הבבא סאלי היה אומר: אני הולך כמו הבא"ח, לפי הרב אליהו. ה. הרב נסים כדורי מינה אותו למסור שיעורים במקומו . ו. ראש הישיבה, הרב יהודה צדקה, היה אומר שגדול המקובלים בדורנו זה חכם ששון מזרחי. וסיפר ר' אבנר מתתיהו, שיבדל"א (ראש מוסדות 'אלפי מנשה'), שחכם ששון היה שולח אותו עם שאלות בקבלה למו"ר כדי שיפשוט ספקותיו. ז. היה עונה מאות תשובות רק בבוקר עוד לפני השעה תשע.

מעלתו

א. החזו"א היה מכנה את הרב באותו שם שהר"ן כתב על הרמב"ם. ב. פעם הרב הגיע לחזו"א, והיו מדברים שם הרבנים איתו באידיש. מהרגע שהרב נכנס התחיל לענות להם בעברית, וכן החזו"א עמד לכבודו. ג. הרב סלמאן חוגי עבודי אמר: רבי, אלופי ומיודעי. ד. הרב עזרא עטייה קרא לו: 'חסידא קדישא'. ועוד שאלו אותו פעם: מה הנך משתבח בו, הרי יש את הרב פלוני שהוא בקי! אמר להם: אמת, אבל יש הבדל, לדוגמא: שניהם לומדים מסכת שבת, זה המגלגל (כלומר הבקי) אומר – מותר, והרב אומר – אסור, ההבדל הוא - איסור כרת. ה. הבבא סאלי אמר עליו: 'קדוש מרחם'. ו. ה'דברי יציב' מצאנז אמר בפגישה הראשונה עליו: 'סולם מוצב ארצה, וראשו מגיע השמימה'. ז. הרב קושלבסקי זצ"ל, אב"ד באר שבע, הסכים לשמוע רק את הרב, ואמר כי יש לו סברא ישרה. ח. הרב יונגרייז אמר לרבנים בעדה החרדית: מה שאומר לכם חכם מרדכי - עשו. ט. הרב שלמה זלמן אוירבך אמר: מה אתם באים אלי, יש לכם את הרב שיש לו כתפים רחבות. י. ועוד אמר: עד היום היה לי בשולחני מספר ספרים, מהיום - מספיק לי 'דרכי טהרה'. יא. יבדל לחיים טובים, הרב אלישיב אמר: שהיה מוצא תירוצים לשבת איתו בבי"ד, ועוד הרשימה ארוכה.

או שמא נדבר על ענווה הנוראה שהיתה לרב. במסכת דרך ארץ רבה פרק שני נאמר: "הנעלבין ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואינן משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין, עליהם הכתוב אומר (שופטים ה): 'ואוהביו כצאת השמש בגברותו'".

ידועה השאלה: מה פי' "תורת חסד על לשונה"? הפשט שיש חסד שאדם המקבל את החסד לפעמים מתבייש אבל יש תורת חסד כלומר פיקחות בחסד. אתן דוגמא: היה עשיר אחד שירד מנכסיו לגמרי. הרב שלח אחד שילך ויתן לו את המצרכים אבל אמר לו: תלך ותגיד לו שיש לך ברית, ולבסוף התברר שהתינוק צהוב ונשאר לך הרבה אוכל ואין לך מה לעשות עם כל האוכל.מעשה נוסף: היה אחד שירד מנכסיו והגיע לרב כדי להתנות את צערו. אמר לו הרב: במה אתה מבין? אמר לו בירקות. שאל אותו הרב: כמה עולה לפתוח בסטה? אמר לו. והרב אמר: קח את הכסף ונהיה שותפים. לאחר שבועיים הגיע ואמר: לא הולך כל כך. אמר לו הרב: בשביל מה אנחנו שותפים? ונתן לו עוד כסף. לאחר זמן הרויח הרבה עד שנהיה עשיר. הגיע לרב על מנת להתחלק בכסף. הרב אמר לו תחלק לצדקה.

הרב כאב את כאבם של עם ישראל ברוחניות, כמו שאמר לשופט כאשר היה בן עשרים בלבד: "מי שחושב שמכות בגלמ'י הכאיבו לי יותר מזה ששבת נרמסת בראש כל חוצות - טועה".

וע"ז מקונן ירמיהו באיכה (פרק ה): "שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחלנו. נפלה עטרת ראשנו אוי נא לנו כי חטאנו. על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו. על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו".

וזה הפירוש: שמשה רבינו מבקש מהקב"ה שהמנהיגים שיבואו יהיו בגדר אלהי הרוחות, שיבינו וירדו וישתתפו עם כל צרה של כל אחד לפי רמת האדם.

כתוב (איכה ה, יז-יט): "על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו. על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו. אתה ה' לעולם תשב כסאך לדר ודור". וקשה: וכי משום שנחרב הבית, כביכול, לא היה להקב"ה ישיבה? ועוד: מה אומר: "כסאך לדר ודר מה שייך בזה? והתשובה שוודאי שאינו מדובר שח"ו נחסר הבורא. אלא שמדבר בעולם הזה שיבוא אדם ויאמר - כיון שנפטר צדיק זה או נחרב ביהמ"ק אז כביכול נחסר כסאו של הקב"ה בעולם. זהו שאומר: לעולם תשב כסאך לדר ודור שבשום דור לא נחסר אלא שכיון שנפטר - הצדיק מידותיו הפקר וכו'.

וא"כ אם כל אחד יקח אחד מני אלף מאותם חמודות שהיה למרן הרב נוכל לכסות בזעיר אנפין את החור העצום שנוצר, אכי"ר.

הנסתר מרובה על הנגלה - הרב שמחה הכהן קוק שליט''א
  
בעל מופת - הרב חיים סויסה שליט''א
  
הנר המערבי - הרב שבתי סבתו שליט''א
  
עבד ה' - הרב שלמה משה עמאר שליט''א
  
הולך בדרך ה' - הרב אייל עמרמי שליט''א
  
ענק ומופת דורינו באהבת ה' - הרב חיים דרוקמן ..
  
קדוש ייאמר לו - הרב יהודה מוצפי שליט''א
  
אורחות צדיקים - הרב יעקב יוסף זצ''ל
  
ארון הברית,צנצנת המן,מטה אהרון - הרב יונה מצגר ..
  
שפירי דירושלים - הרב יצחק דויד גרוסמן שליט''א
  
מרן הרב,שריד אחרון - רבי ברוך אבוחצירא שליט''א
  
חסידא קדישא - הרב בניהו שמואלי שליט''א
  
כתוב תגובה
גמילות חסד של אמת - אף בעליונים
  
יהושפט מלך יהודה - הרב אליהו אברג'ל שליט''א
  
הבושם שבדורינו - הרב יורם אברג'ל שליט''א
  
שפירי דירושלים - הרב יצחק דויד גרוסמן שליט''א
  
המאור הגדול בדורינו - הרב יעקב כהן שליט''א
  
האבא של כולם - אציל ומאציל - הרב מנחם בורשטיין ..
  
איש על העדה - הרב יצחק ברדא שליט''א
  
''לא חסיד אני?'' - הרב זאב נוימן שליט''א
  
המגן של הדור - הרב משה צדקה שליט''א
  
''הכל, בכל, מכל כל'' - הרב אברהם רביב שליט''א
  
ביהמ''ד ''דרכי הוראה לרבנים''
  
מעלת הנהנה מסעודת חכמים - פרשת יתרו
  
אביהם של ישראל
חפש בדמותו וחייו
עוד באביהם של ישראל
עוד במדור
מוסר של מנהיג | פרשת דברים
דברים
משה רבינו בתוכחתו לעם ישראל ביום פטירתו רומז בשמות של מקומות על החטאים ודרכי תיקונים כפי שנכשלו בהם ..
להמשך
מוסר משה רבינו - דרך חיים | ..
דברים
בסוף ימיו של משה רבינו ע"ה מוסר לעם ישראל מוסר אבל מסתיר את המוסר באמצעות מילות מפתח ולא במפורש • ..
להמשך
לבישת בגדי הכוהנים ומשמעותה ..
צו
האם מעשים וחומרות בהנהגה ובהלכה מתאימות לכל אחד או כל אחד לפי מדרגתו ? • ומה לומדים מהאזהרה שהבגדים ..
להמשך