שואל הרב בנצי כץ מחיפה :

ערב טוב לכבוד הרב. במרכז תרבות דתי בחיפה אנו מקיימים הרבה שיעורים בנושאי יהדות לדתיים ושאינם דתיים ללימוד בצוותא. בימים אלה אנו שוקלים להרחיב מסגרת זו גם לבני הנוער. מה דעת כבוד הרב על מפגשים משותפים של לימוד בצוותא לבני נוער דתיים ושאינם דתיים ?

תודה. 

מרן הראשל"צ זצוק"ל עונה : 

טוב שאתם מגדירים "דתיים ואינם דתיים" ולא אומרים "דתיים וחילוניים". לא חילוניים ולא חולניים. מצוה ללמד כל אחד ואחד מישראל. אנחנו הכנסנו דין ערבות.

מצוה לקרב אותם, מצוה ללמד אותם, שיהיה להם את ה"מאור שבה".

לפעמים אם בא רב ללמד את התלמידים הנקראים "לא דתיים" והרב מלמד והולך, אז הם למדו אותה שעה והלכו, הם לא סופגים יותר. כתוב: "מתלמידיי יותר מכולם". חברים יכולים להשפיע יותר מאשר משפיע המורה. כשהמורה מדבר, יבוא הרב וידבר, אחר כך אותם הדתיים יסבירו לתלמידים הלא דתיים ויגידו "איך אפשר!! שעה לקום ולהתפלל! שעשה למה, איך אפשר!!".

אם יגידו להם אז מה, אני בכל בוקר אני קם, אני קם בשעה כזו וברוך ה' אני בריא ואני הולך, וזה יחלחל בהם. גם אםיגידו: "איך אפשר! אתם הולכים בגשם להתפלל ביום שבת ולא נוסעים ברכב? איך זה יכול להיות!". יאמרו להם: "אנחנו מחכים חצי שעה, רבע שעה, והולכים", כדי שיראו את זה בצורה מוחשית, וזה מאוד מאוד חשוב. ועל כן זה טוב מאוד. אבל אם יש חשש כל שהוא שהתלמידים הלא דתיים באים בכדי להסביר את העמדה שלהם לתלמידים הדתיים ורוצים חס וחלילה להכשיל אותם, אין לנו שום מצוה לגרום למצב כזה. לקרב אותם מותר, לחבר אותם אתנו מותר וזה מצוה. ולכן יישר כח לכם על הרעיון שלכם.