To view this notification widget you need to have JavaScript enabled. This notification widget was easily created with NotifySnack.
 
מרן הראשון לציון
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל
אביהם של ישראל
תשעה באב | קול צופייך - ראה | הרב שמואל אליהו שיעור השבועי | פרשת שבוע - ראה
דרשות ומאמרים

רעיונות ודברי תורה על המועדים ופרשיות השבוע מאת מרן הרב זצוק"ל  
חיפוש במדור זה
       
הקדמה להגדה של פסח
עוד קודם שמתחילים בסיפור יציאת מצרים יש לעמוד דווקא על היקף וגודל המשמעות של יציאה מעבדות לחירות • מצוות הסיפור בעצמו, זוהי תכלית האמונה • בסיפור עשרת המכות ותיאור קרבן פסח אנו ממשיכים את שלשלשת הדורות

 

 

מצות עשה של תורה לספר בניסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה
עשר בניסן, שנאמר (שמות יג, ג): ״זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים״, כמו שנאמר (שם כ, ח): ״זכור את יום השבת״. ומניין שבליל חמשה עשר? תלמוד לומר (שם יג, ח):״והגדת לבנך ביום ההוא, לאמר: בעבור זה״ - בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך.


ואף על פי שאין לו בן. אפילו חכמים גדולים חייבים לספר ביציאת מצרים, וכל המאריך
בדברים שאירעו ושהיו הרי זה משובח... היה לבדו, שואל לעצמו: ״מה נשתנה״ (רמב״ם הלכות חמץ ומצה, פרק ז).

 

חמישים פעמים כתובה יציאת מצרים בתורה.

פעמים רבות מוזכרת המצוה
לספר את יציאת מצרים בצורות שונות: ״והיה כי ישאלך בנך״, ״והגדת לבנך״,
״ואמרת לבנך״, ״זכור את היום הזה״ ועוד ועוד, ולמדו חז״ל שמצוה זו של סיפור
נעשית בצורת שאלה ותשובה. אם הבן שואל כעניין - משיב לו כהלכה. וגם אם
הבן שואל בחוצפה - יש חיוב לענות לו.

ואם הוא שואל בפשטות - יש להסביר לו.
וגם אם אינו בדרגה של שאלה - ״את פתח לו״. וגם כשאדם יושב בליל הסדר עם
תלמידי חכמים - אחד שואל ואחד עונה. וגם אם נמצא לבד - שואל לעצמו ועונה:
״עבדים היינו״ (מגדל עוז שם בשם המכילתא).

 

רואים אנו שזו מצוה מיוחדת, ה׳ לא רק מצוה עלינו את מצות האמונה, אלא
גם מדריך ומחנך אותנו איך לחזק את האמונה ולהשריש אותה בלב - אמונה שה׳
ברא את העולם והוא שליט בעולמו. זאת המטרה העיקרית של כל הניסים שנעשו
במצרים, כדי ש״תספר באזני בנך ובן בנך... וידעתם כי אני ה׳״ (שם י, ב). המכות באו
גם כעונש לפרעה ולמצרים, אבל עיקר מטרתם היא ללמד את ישראל אמונה בה׳,
כמו שנאמר בפסוק: ״בא אל פרעה כי אני הכבדתי את ליבו ואת לב עבדיו למען
שיתי אתתי אלה בקרבו, ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי
במצרים ואת אתתי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה׳״ (שם י, א‑ב). ועל זה נאמר:
״לץ תכה ופתי יערים והוכיח לנבון יבין דעת״ (משלי יט, כה). מהמכות שהוכה הלץ
הרשע - הלא הוא פרעה, למד הפתי ונהיה חכם, והנבונים הוסיפו דעת. ביציאת
מצרים ובמכות מצרים ראינו את כוחו של ה׳ ולמדנו מוסר: ״אך תראי אותי תקחי
מוסר״ (צפניה ג, ז. עיין ברש״י שמות ז, ג) למדנו לדעת את ה׳, למדנו זאת בהדרגה שלב
אחרי שלב. למדנו אנחנו ולמדו מצרים ולמד כל העולם כולו.

 

במכת דם שקיבלו מצרים וקיבל פרעה נאמר לו: ״בזאת תדע כי אני ה׳״

במכת צפרדע, כאשר פרעה כבר התחיל להכיר את ה׳, צריך הוא להבין את
היחוד של ה׳, ולכן נאמר לו כי המכה ניתנת: ״למען תדע כי אין כה׳ אלהינו״ (שם ח, ו).

במכת כינים כבר הודו החרטומים כי: ״אצבע אלהים היא״ (שם שם, טו). הם מודים
כי אין להם שליטה על הכינים, הם מתחילים להבין שרק מי שברא את העולם הוא
שולט בו, ורק הוא יכול לצוות על הכינים (עיין רש״י שם).

במכת ערוב אמר משה לפרעה שהוא מקבל את המכה: ״למען תדע כי אני ה׳
בקרב הארץ״ (שם שם, יח). כאן פרעה לומד שגם חיות טרף שומעות לציווי ה׳. פרעה
חייב לדעת שה׳ שליט גם על חיות ובהמות. כאן הוא גם לומד שגם חיות טרף
ובהמות שדה נזהרות שלא לפגוע ביהודים אם זה רצון ה׳, ״ושמתי פדות ביני ובין
עמך״ (שם שם, יט).

גם במכת דבר נתגלה הפלא הזה אבל ביתר עוצמה. כאן לא מדובר בבעלי חיים
שאפשר לאלף. כאן מדובר במגיפה, והמגיפה הזאת לא פוגעת בעם ישראל, היא
גם לא פוגעת בבעלי החיים של בני ישראל!! ״והִפְלא ה׳ בין מקנה ישראל ובין מקנה
מצרים״ (שם ט, ד). לאט לאט עָם ישראל לומד והמצרִים לומדים והעולם לומד מעט
מכוחו של ה׳. לאט לאט מוביל ה׳ את כולם ללמוד ״לדעת את ה׳״, ועל שליטתו
בכל מקום ומקום.

וכך במכת שחין, לוקח משה פיח ביד אחת וזורקו כלפי מעלה והוא מתפזר בכל
מצרים. משה מקבל כוח מה׳ לפזר את מעט הפיח הזה בכל מצרים ולפגוע רק
בחרטומים, בַּמִצְרִיִּים, ובבהמות שלהם אבל לא בעם ישראל (שם רש״י פסוק ח). כוחו
המיוחד של ה׳ ניתן בידו של משה: ״ומטה האלוהים בידי״ (שם יז, ט), ובכח זה הוא
מכה מכת שחין.

 

גם מכת ברד ניתנה רק על המצרים, אך כאן יש דבר חדש. פה התגלה שינוי
בחוקי הבריאה - אש ומים משמשים בעירבוביה, קולות וברקים ואבני אלגביש.
פלאי פלאות נעשו שם (שם רש״י, לב) - ״בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ״ (שם
שם, יד). שוב בהדרגה לומדים כולם: ״כי לה׳ הארץ״ (שם שם, כט), והוא שולט לא רק
בברואים ובחיות טרף - אלא גם בחוקי הבריאה. אך במכה זו לא מספיק רק לדעת
את ה׳, כאן צריך פרעה ללמוד שני דברים שלשמם ניתנה המכה: ״בעבור הראותך
את כחי, ולמען ספר שמי בכל הארץ״ (שם ט, טז). גם פרעה כבר מתחיל להכנע, הוא
רואה את כוחו של ה׳ ומודה ואומר: ״חטאתי הפעם״ (שם שם, כז).

 

במכת ארבה לומדים פרעה והמצרים כי גם חגבים קטנים יודעים את גבולות
מצרים, הם לא באים לכל המקומות שלקח פרעה מהמדינות השכנות שלא כדין -
זה לא שייך למצרים, והחגבים נצטוו לבוא רק בגבול מצרים. החגבים האלו יודעים
גם כן מתי שבת, כל השבוע הם אוכלים במרץ רב וביום השביעי הם נחים. ״וינח
בכל גבול מצרים״ (שמות י, יד. עיין בעל הטורים). במכה זו קורסת כל השיטה החינוכית
של פרעה. זו מכת מוות לשיטת החינוך של פרעה שאמר בתחילה: ״מי ה׳? ...לא
ידעתי את ה׳!!״ (שם ה, ב) - פתאום גם חגבים יודעים את ה׳ ומקיימים את ציוויו.
ולכן מבקש פרעה: ״הסר מעלי רק את המוות הזה״ (שם י, יז). ו״המוות״ הזה לא
מת כל כך מהר. גם אחרי שהמצרים הורגים את החגבים וסוגרים אותם בכדים
וכובשים אותם עם מלח בכלי חרס - גם אז החגבים שומעים אל ציווי ה׳, וברגע
שהם נצטוו לעזוב את מצרים הם מקבלים חיים חדשים ועוזבים את ארץ מצרים
ו״לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים״ (שם שם, יט). כאן לומדים בני ישראל
והמצרים שכל מי ששומע בקול ה׳, חוזר וחי גם אחרי מיתתו. זה חינוך לכולם
להאמין בתחיית המתים.

 

מכת חושך היתה כבר למעלה מהשגתו של פרעה. כאן רואה פרעה ורואים
כל מצרים איך ה׳ שולט גם על השמש, הירח והכוכבים. כאן לומד פרעה שלא
רק הארץ לה׳, אלא גם השמים וכל צבאם. כאן פרעה כמעט מוותר. כאן הוא
אומר: ״לכו עבדו את ה׳״ (שם שם, כד). במכה זו ראה פרעה דברים שאין להם אח
ורע. ״וימש חושך״ - חושך כזה שאפשר למשש אותו בידיים (רש״י שם, כב). חושך
שנמצא במושבות המצרים ולהם בלבד, ״ולכל בני ישראל היה אור במושבותם״
)שם שם, כג(. החושך הזה הוא חושך ממשי, ״וימש חושך״, במקום אחד הוא נמצא
ובמקום אחר איננו. פרעה וכל עמו לא ראו מעולם סוג חושך כזה. אבל הכרה זאת
אינה חודרת לגמרי אל הכרתם, עדיין נשארה בו מידה מסוימת של עיקשות. וגם
אותה צריך לסלק, וזה קורה במכת בכורות.

 

מה קורה במכת בכורות שמלמד על כוחו של ה׳?

כאן ניכר שה׳ מבחין בין טיפה של בכור לשאינו בכור. לא רק הבדלה
בין מושבות ישראל למושבות המצרים - אלא בין שני אנשים ששוכבים
בבית אחד, בחדר אחד, ואפילו במיטה אחת. מצרי בכור ואחיו התאום, בכור
יהודי ובכור מצרי - זה מת וזה חי. בשנייה אחת וכהרף עין מתו כל הבכורות
המצרים. כאן נשברה גאוותם, כאן הם הכירו בכוחו של ה׳. כאן פרעה נחפז
לומר למשה ולישראל:

״קומו צאו... עבדו את ה׳״ (שם יב, לא). כאן מתבטלים
באופן סופי ומוחלט כל דברי פרעה שאמר: ״מי ה׳ אשר אשמע בקולו״ (שם
ה, ב).

כאן מתבטלים כל האלילים שלהם, הם נמסים ונשחקים. כולם רואים
שאין בהם ממש ואין הם יכולים להועיל ולהציל כלום. כל אנשי מצרים
צועקים צעקה גדולה וזה לא עוזר להם. עכשיו הוא וכל העם המצרי וכל העם
הישראלי יודעים את ה׳. עכשיו רק צריך לחזק את הידיעה הזאת, וזה קורה
בקריעת ים סוף. שם מתעלה עם ישראל למדרגה עליונה, ״ראתה שפחה על
הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי הכהן״, ראו את השכינה. ״זה אלי ואנוהו...״
(שם טו, ב), ולכן: ״ויאמינו בה׳ ובמשה עבדו״ (שם יד, לא). גם אומות העולם
מכירים בכך: ״אז נבהלו אלופי אדום... אילי מואב... ישבי כנען״ (שם שם, טו).
כאן יובן מפני מה התקינו חז״ל (עיין פסחים קיז) לומר בקידוש של שבת: ״זכר
ליציאת מצרים״. הרי שבת היא זכר לבריאת העולם - ״כי ששת ימים עשה ה׳ את
השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש״ (שם כ, י). אם כן מה זה קשור ליציאת
מצרים? אבל כיון שלמדנו והיכרנו את ה׳ בורא העולם בזמן יציאת מצרים, אנו
אומרים כל שבת ״זכר ליציאת מצרים״.

 

לימוד גדול זה שלמדנו ביציאת מצרים צריך ללוות אותנו, ולכן מצווה עלינו
לספר ביציאת מצרים כדי לקבוע בנפשנו את האמונה בבורא העולם ומנהיגו.
ובמצוה זו יש הלכה מיוחדת.

 

בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים,
שנאמר (שם ו, כג): ״ואותנו הוציא משם״. ועל דבר זה צוה הקב״ה בתורה (שם ה, יד):
״וזכרת כי עבד היית״ - כלומר, אתה בעצמך היית עבד ויצאת לחרות ונפדית
(רמב״ם, הלכות חמץ ומצה ז, ו)

בעשיית מצוות הפסח אנו מרגישים מחדש את יציאת מצרים, אוכלים מצה-
לחם עוני ומרור כמו שהיה בשיעבוד, אוכלים מצות שנעשו בחיפזון כמו ביציאת
מצרים, יושבים בהסיבה כבני חורין, ושמחים על שחרורינו מעבדות. במצוות
הלילה הזה אנו מרגישים שמחה מיוחדת כי בהם אנו מרגישים את יציאת מצרים,
ומי יוצא לחירות ולא שמח?! יש בתים שנוהגים ילדי הבית להתחפש ליוצאי
מצרים, ולהציג את עצמם כאילו הם יצאו ממצרים, כדי שירגיש כל אחד שהוא היה
עבד במצרים, הוא סבל מעבודת פרך, הוא ראה את הניסים והנפלאות והוא יצא
ממצרים. וכך אנו אומרים בהגדה: ״בעבור זה עשה ה׳ לי בצאתי ממצרים״. רק כך
אנו נבין את כל מה שה׳ לימד את אבותינו ואותנו! כאשר נראה את עצמנו שיצאנו
ממצרים, כאשר כך גם נראה את עצמנו, נרגיש את עצמנו יוצאים ממצרים. אז
נדע את ה׳ יותר טוב, אז נכיר כי הארץ שלו, הוא עשה את העולם וכל אשר בו,
והוא מכוון אותם כרצונו.

 

כשנרגיש שה׳ הוציא אותנו מעבדות גשמית לחרות גשמית ונודה לו, כשנדע
שהוא הוציא אותנו גם מעבדות רוחנית לחרות רוחנית, ואנו עכשיו ״עבדי ה׳״
במקום שהיינו ״עבדי פרעה״ (עיין מגילה ז, א), כשנודה לו על: ״אשר גאלנו וגאל את
אבותינו״ (ברכת ההגדה) ממ״ט שערי טומאה והביא אותנו למדרגת ״מלאכי השרת״,
שגאל את אבותינו לפני הזמן אף על פי שלא היו ראויים - כשנרגיש כך ונודה לה׳
- נזכה שיגאל אותנו גם עכשיו גאולה שלימה!

 

וכבר נרמזה הגאולה העתידה בפסוק: ״ליל שימורים הוא לה׳... שימורים לכל
בני ישראל לדורתם״ (שמות יב, מב. ועיין במפרשים), ופירשו חכמינו ז״ל, שלכך נכתב
בפסוק זה: ״שימורים״ שני פעמים, הראשון רומז על גאולת מצרים והשני על
הגאולה העתידה.

 

ויהי רצון שכימי צאתנו מארץ מצרים יראנו נפלאות, ונזכה להתעלות בליל זה,
ונזכה ל״השתא הכא לשנה הבאה בירושלים הבנויה״, ובביאת הגואל ובנין אריאל
בעגלא ובזמן קריב. אכי״ר.

 

 

הלכות וענייני ברכת האילנות לחודש ניסן
  
על חומרות וקולות בהלכות פסח
  
קמחא דפסחא - מעלת החסד וברכת הרב
  
איפה האפיקומן ?
  
ערב פסח היום ! אין לנו קמח חמץ בבית זה כמה ימים
  
בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל
  
מצות ''עבודת יד'' או מצות ''מכונה'' ?
  
כתוב תגובה
הלכות ליל הסדר
  
כשרות העוגיות פפושדו הנילושות בקמח ויין
  
דיני בדיקת חמץ וערב פסח
  
הלכות חודש ניסן - חמץ ומצה
  
קול צופייך - פרשת יתרו - תשנ''ט - הלכות ברכות
  
קול צופייך - פרשת ויקהל פקודי - תשנ''ט - הלכות חג ..
  
קול צופייך - פרשת ויקרא תשנ''ט - ראש חודש ניסן - ..
  
קול צופייך - פרשת צו - תשנ''ט - הלכות ערב פסח
  
בדיקת החמץ של סבא
  
עוד תראה את כוחה של התפילה
  
קול צופייך - פרשת שמיני - תש''ס - בדיקת חמץ ברכת ..
  
קול צופייך - פרשת תזריע - תש''ס - הכשרת כלים של ..
  
דרשות ומאמרים לפי נושאים
קול צופייך - פרשת ראה התשע''ז ..
להמשך
קול צופייך - פרשת עקב התשע''ז ..
להמשך
קול צופייך - פרשת ואתחנן ..
להמשך