To view this notification widget you need to have JavaScript enabled. This notification widget was easily created with NotifySnack.
 
מרן הראשון לציון
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל
אביהם של ישראל
פורים - שיעור מלאים | הרב שמואל אליהו שיעור השבועי | פורים
שיעורי קול צופייך

 
חיפוש במדור זה
       
קול צופייך - פרשת נח תשע''ז - גדול יום הגשמים מתחית המתים
כט' תשרי התשע''ז

בס"ד

פרשת נח תשע"ז

גָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים מִתְחִיַּת הַמֵּתִים

 

בְּגִשְמֵי חַיִים תְּחַיֶה אֲדָמָה

כשם שתחיית המתים חיים לעולם, כך ירידת גשמים חיים לעולם

המשנה (ברכות לג ע"א) אומרת שקבעו את ההודאה על הגשמים בברכת תחיית המתים, ואת הבקשה עליהם בברכת השנים. "מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים ושאלה בברכת השנים". הגמרא מסבירה כי הגשמים שקולים לתחיית המתים, "לפיכך קבעוה בתחיית המתים". יש דעות שאומרות כי יום הגשמים הוא יותר מתחיית המתים. "אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ, גָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים מִתְחִיַּת הַמֵּתִים, דְּאִלּוּ תְּחִיַּת הַמֵּתִים לַצַּדִּיקִים, וְאִלּוּ הָכָא בֵּין לַצַּדִּיקִים בֵּין לָרְשָׁעִים" (תענית ז. וראה רש"י ברכות ד: ד"ה דאית ביה).

התלמוד ירושלמי (ברכות לח ע"א) מסביר למה הם שקולים: "כשם שתחיית המתים חיים לעולם כך ירידת גשמים חיים לעולם. ר' חייא בר אבא שמע לה מן הדא 'יְחַיֵּ֖נוּ מִיֹּמָ֑יִם בַּיּוֹם֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י יְקִמֵ֖נוּ וְנִחְיֶ֥ה לְפָנָֽיו: וְנֵדְעָ֣ה נִרְדְּפָ֗ה לָדַ֙עַת֙ אֶת־ה֔' כְּשַׁ֖חַר נָכ֣וֹן מֽוֹצָא֑וֹ וְיָב֤וֹא כַגֶּ֙שֶׁם֙ לָ֔נוּ כְּמַלְק֖וֹשׁ י֥וֹרֶה אָֽרֶץ'" (הושע פרק ו, ב-ד). הרי שהפסוק מדבר על הגאולה השלישית בלשון "תחייה", ומשווה אותה לגשם שמחיה את הארץ (וראה רש"י ורד"ק שם שלומדים מכאן שלגאולה שלישית אין הפסק).

פלא הגשמים כקריעת ים סוף

אין ספק ששתי הדעות הן חידוש עצום, עד שבעל ה"בן איש חי" אומר עליהן: "קשה איך יצויר דבר זה בשכל שתהיה ירידת הגשם גדולה מתחיית המתים" (בן יהוידע תענית ז ע"א). ואולי חכמינו רצו ללמד אותנו להסתכל בפלא של מאורעות שמגיעים באופן קבוע, ללמדנו שהם לא פחות פלא מקריעת ים סוף, למרות שהם מגיעים באופן תדיר כמה פעמים בשנה.

כי באמת גם לקריעת ים סוף היינו מתייחסים בשוויון נפש גמור אם היא הייתה מתרחשת בתדירות גבוהה כמו ירידת הגשמים. ובאמת העובדה שנס מופיע בתדירות לא גורמת לו להיות פחות נס, אלא יותר נס. הוכחה לדבר היא היחס של חלק מבני ישראל לירידת המן. אין ספק שמדובר בנס מיוחד שלא היה כמותו מעולם. והנה, פחות משבוע אחרי שהמן יורד להם בתדירות יום יומית, מתייחסים הרשעים שבישראל אל המן כמו אל תופעת טבע, עד כדי כך שהם מפרים את הוראות משה ומשאירים ממנו למחרת (שמות טז, כ). וכשמשה אומר להם כי בשבת המן לא עתיד לרדת, הם משאירים ממנו בשדה כדי להוכיח לבני ישראל שהמן לא קשור למשה. "וַֽיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י יָצְא֥וּ מִן־הָעָ֖ם לִלְקֹ֑ט וְלֹ֖א מָצָֽאוּ" (שמות טז, כז). כדי שגם אנחנו לא נהיה כמותם ונתפעל כשאנחנו רואים את יד ה' מול עינינו, אומרים לנו חז"ל כי יום גשמים הוא לא פחות מתחיית המתים, ואולי יותר.

יִתְרוֹעֲעוּ אַף יָשִׁירוּ

ובמדרש: "גדולה היא ירידת גשמים ששקולה כתחיית המתים. כיצד? בזו כתיב 'פתיחה' ובזו כתיב 'פתיחה'. בזו כתיב 'יד' ובזו כתיב 'יד'. בזו כתיב 'שירה' ובזו כתיב 'שירה'. בתחיית המתים כתיב (יחזקאל לז) 'בפתחי את קברותיכם' ובירידת גשמים כתיב 'יפתח ה' לך'. בתחיית המתים כתיב (יחזקאל ל"ז) 'היתה עלי יד ה" ובירידת גשמים כתיב (תהלים קמה) 'פותח את ידך'. בתחיית המתים כתיב (ישעיה מב) 'ירונו יושבי סלע' ובירידת גשמים כתיב (תהלים סה) 'יתרועעו אף ישירו' (רבה דברים ז ו)". ובהמשך נראה כי כמה חכמים היו אומרים שירה על כל ירידת גשמים.

גָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים כְּיוֹם קִבּוּץ גָּלֻיּוֹת

חכמינו ז"ל למדו שירידת הגשמים היא לא רק כמו תחיית המתים, אלא כמו כל תהליך הגאולה כולה. ובגמרא (תענית ח ע"ב): "אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, גָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים כְּיוֹם קִבּוּץ גָּלֻיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר, (תהלים קכו) 'שׁוּבָה ה' אֶת שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב'. וְאֵין 'אֲפִיקִים' אֶלָּא מָטָר, שֶׁנֶּאֱמַר, (שם יח) 'וַיֵּרָאוּ אֲפִיקֵי מַיִם'".

ובפסיקתא (זוטרתא דברים תבא מה.) למדו זאת ממזמור פ"ה בתהילים, שבו השווה בני קרח את הסליחה הגדולה וקיבוץ הגלויות שבא בעקבותיה לירידת הגשמים וברכת הארץ. שבתחילת הפרק כתוב: "רָצִיתָ ה' אַרְצֶךָ שַׁבְתָּ שְׁבִית יַעֲקֹב: נָשָׂאתָ עֲוֹן עַמֶּךָ כִּסִּיתָ כָל חַטָּאתָם סֶלָה". ובסופו כתיב: "גַּם ה' יִתֵּן הַטּוֹב וְאַרְצֵנוּ תִּתֵּן יְבוּלָהּ". הרי שכאשר הארץ נותנת יבולה, זה חלק מהסליחה וקיבוץ הגלויות.

אֵין הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִים, אֶלָּא אִם כֵּן נִמְחֲלוּ עֲוֹנוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל

ובגמרא למדו מהפרק הזה בתהילים: ש"אֵין הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִים, אֶלָּא אִם כֵּן נִמְחֲלוּ עֲוֹנוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל". ובגמרא אמר זעירי לרבינא כי אפשר ללמוד את הכלל הזה גם מתפילת שלמה המלך בעת חנוכת בית המקדש, שאמר שם כי לפני הגשמים באה התפילה והתשובה והסליחה: "בְּהֵעָצֵר שָׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְהוֹדוּ אֶת שְׁמֶךָ וּמֵחַטָּאתָם יְשׁוּבוּן כִּי תַעֲנֵם: וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת עֲבָדֶיךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל כִּי תוֹרֵם אֶת הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָהּ וְנָתַתָּה מָטָר עַל אַרְצְךָ אֲשֶׁר נָתַתָּה לְעַמְּךָ לְנַחֲלָה" (מלכים א ח, לה. תענית ז ע"ב). וכתב ה"שפת אמת" כי מכאן מובן למה מתפללים על הגשמים בסוכות מיד אחרי יום הכיפורים.

אִם שָׁמעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְותַי - וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּו

ובתוס' שם הקשה שלכאורה מהפסוק אפשר ללמוד שגדול יום הגשמים יותר מקיבוץ גלויות. שהרי הפסוק תלה את יום קיבוץ הגלויות בזרימת המים באפיקי הנגב, ומי נתלה במי? קטן נתלה בגדול. ואם כך, יוצא שהגשמים גדולים מקיבוץ גלויות!

ותירץ האר"י ז"ל (ספר הליקוטים, ויצא - פרק לו) כי "בבחינת שהכל תלוי במה שנעשה ע"י מעשינו שאנו גורמים שיבא המטר ויברר, המטר הוא גדול. והנה עיקר הבירור הוא תלוי במצות הנוגעות בארץ, כי כשאדם חורש בשור וחמור או זורע כלאים, גורם שתוציא ג"כ מעורב טומאה וקדושה, ואין זו הכוונה, וכשהם שומרים המצות, אז מתבררת הקדושה בפני עצמה. וזה סוד (בראשית ב' ט"ו) 'לעבדה ולשמרה'."

ויש שלמדו מכאן כי אע"פ שנראה לעיניים שהגשמים אינם קשורים כלל לפעולת האדם, בניגוד לקיבוץ הגלויות שהיא כולה על-ידי האדם, באמת אין זה כך. שירידת הגשמים היא פועל של מעשינו, כמבואר בקריאת שמע. ואילו קיבוץ גלויות, שנראה כולנו כאילו הוא מעשי ידינו, באמת כולו מעשה ה' שפתח לנו את שערי ארץ ישראל והוריד את החומה שהייתה סוגרת את הכניסה לארץ ישראל כמעט אלפיים שנה.

גָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים, שֶׁאֲפִלּוּ יְשׁוּעָה פָּרָה וְרָבָה בוֹ

ובגמרא למדו מכאן שבכל יום גשמים לא רק הצמחים צומחים אלא גם "צמח דוד עבדך מהרה תצמיח". וכך אמרו בגמרא: "אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא, גָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים, שֶׁאֲפִלּוּ יְשׁוּעָה פָּרָה וְרָבָה בוֹ, דִּכְתִיב, 'הַרְעִיפוּ שָׁמַיִם מִמַּעַל וּשְׁחָקִים יִזְּלוּ צֶדֶק תִּפְתַּח אֶרֶץ וְיִפְרוּ יֶשַׁע וּצְדָקָה תַצְמִיחַ יַחַד אֲנִי ה' בְּרָאתִיו'" (ישעיה מה ח. תענית ז ע"ב). הרי שהישועה פורה ורבה בעת שיורדים הגשמים, והכול צומח יחדיו.

גָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים, שֶׁאֲפִלּוּ גְּיָסוֹת פּוֹסְקוֹת בּוֹ

ממילא מובן מה שאמרו חכמינו, כי המלחמות הולכות ופוסקות בימות המשיח, וסימנים לכך נראים בכל יום גשמים. "וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, גָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים, שֶׁאֲפִלּוּ גְּיָסוֹת פּוֹסְקוֹת בּוֹ". הוא לומד זאת מפרק ס"ה בתהילים, שעוסק כולו בגאולתם של ישראל ובברכת הארץ והגשמים שתהיה בה. ושם נאמר: "תְּלָמֶיהָ רַוֵּה נַחֵת גְּדוּדֶהָ בִּרְבִיבִים תְּמֹגְגֶנָּה צִמְחָהּ תְּבָרֵךְ". מהמילים "נַחֵת גְּדוּדֶיהָ" למד רבי יוחנן שהמלחמות פוסקות ביום זה (תענית ח ע"ב).

מעשה מעופרת יצוקה

סיפר הרב משה קינן, כי במבצע "עופרת יצוקה" התעכבו כוחות צה"ל לפני שנכנסו לעזה בגלל גשם שוטף שירד באזור הרצועה כמה וכמה ימים. כשפסק הגשם החלו הכוחות להיכנס, והחמאס מצדו החל לירות פצצות מרגמה על הכוחות הפורצים. למזלם של החיילים רוב הפצצות טבעו בבוץ ולא התפוצצו בגלל האדמה הרכה והרטובה. גם אלו מהן שבכל זאת התפוצצו לא הזיקו לחיילים, כי הבוץ בלם את רוב הרסיסים.

כשהדחפורים שהלכו לפני הכוחות התקדמו וחשפו את פני הקרקע, הם התפלאו למצוא בתוכה  גופות רבות של מחבלים. הסתבר שהמחבלים הללו התחבאו בתוך מנהרות עם מטענים גדולים של חומרי נפץ וזממו להתפוצץ על החיילים הנכנסים. גשמי ברכה שירדו לפני הכניסה הציפו את המנהרות, והן הפכו להיות מלכודת מוות למחבלים. על זה נאמר "רבות מחשבות בלב איש, ועצת ה' היא תקום".

גָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים

תהליך מחוכם כמו בריאת העולם

בגמרות שראינו לעיל מצינו לפחות ארבע פעמים שחז"ל השתמשו במילים: "גדול יום גשמים". ובאמת אלה לא המקומות היחידים שהגשמים נקראים "גדולה", כמו שנראה לקמן. טעם הדבר נמצא בגמרא שמסבירה מפני מה הגשמים נקראים במשנה "גבורות" (תענית ב ע"א): "וּמַאי אִירְיָא דְּתָנֵי 'גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים', לִיתְנֵי: 'מַזְכִּירִין עַל הַגְּשָׁמִים'? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מִפְּנֵי שֶׁיּוֹרְדִין בִּגְבוּרָה. שֶׁנֶּאֱמַר, (איוב ט) 'עֹשֶׂה גְּדֹלוֹת עַד אֵין חֵקֶר'. וּכְתִיב (שם ה) 'הַנֹּתֵן מָטָר עַל פְּנֵי אָרֶץ' וְגוֹ'".

הגמרא שואלת: איך אתה מביא פסוק שמדבר על "גדולה" וקורא לגשמים "גבורה"? "מַאי מַשְׁמָע? אָמַר רַבָּה בַר שִׁילָא, אַתְיָא 'חֵקֶר' 'חֵקֶר' מִבְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּתִיב הָכָא, 'עֹשֶׂה גְּדֹלוֹת עַד אֵין חֵקֶר', וּכְתִיב הָתָם, (ישעיה מ) 'הֲלוֹא יָדַעְתָּ אִם לֹא שָׁמַעְתָּ אֱלֹהֵי עוֹלָם ה', בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ, לֹא יִיעָף, וְלֹא יִיגָע, אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתו'. וּכְתִיב, (תהלים סח) 'מֵכִין הָרִים בְּכֹחוֹ, נֶאְזָר בִּגְבוּרָה'". הגמרא לומדת מהמילים "אין חקר" שנאמרו על הגשמים, כי תהליך הגשמים הוא עמוק ומחוכם עד אין חקר כמו בריאת העולם. ועל בריאת העולם נאמרה המילה "גבורה" בתהילים: "מֵכִין הָרִים בְּכֹחוֹ, נֶאְזָר בִּגְבוּרָה". לכן חכמים קוראים לגשמים "גבורות גשמים".

גָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים, כְּיוֹם שֶׁנִבְרְאוּ בוֹ שָׁמַיִם וָאָרֶץ

כך לומדת הגמרא (תענית ט ע"ב) מהפסוק הזה, שגדולת ה' שמתגלה בבריאת העולם מתגלה גם ביום הגשמים. ועוד בגמרא: "אָמַר רַבִּי חַמָא בַר חֲנִינָא, גָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים, כְּיוֹם שֶׁנִבְרְאוּ בוֹ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר, (ישעיה מה) 'הַרְעִיפוּ שָׁמַיִם מִמַּעַל, וּשְׁחָקִים יִזְלוּ צֶדֶק, תִּפְתַּח אֶרֶץ, וְיִפְרוּ יֶשַׁע, וּצְדָקָה תַצְמִיחַ יַחַד - אֲנִי ה' בְּרָאתִיו'". כיוון שמדובר בלשון יחיד, "בְּרָאתִיו", הרי שאלוקים מדבר על הגשם שנברא כמו בבריאת העולם (רש"י תוס' תענית ז ע"ב. וראה עוד פסחים פח ע"א ומגילה י ע"ב). כי הוא בריאה לא פחות חשובה מבריאת העולם, הוא קיומו של העולם.

גָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים כְּיוֹם שֶׁנִּתְּנָה בוֹ תּוֹרָה

במקום אחר אמרו חכמים "אָמַר רַב יְהוּדָה, גָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים כְּיוֹם שֶׁנִּתְּנָה בוֹ תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב) 'יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי'. וְאֵין 'לֶקַח', אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר, (משלי ד) 'כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ'. רָבָא אָמַר, יוֹתֵר מִיּוֹם שֶׁנִּתְּנָה בוֹ תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר, 'יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי' מִי נִתְלָה בְמִי? הֱוֶי אוֹמֵר קָטָן נִתְלָה בְגָדוֹל" (תענית ז ע"א). איך ייתכן לומר על גשמים, שהם דבר גשמי שמביא חיים, שהם יותר מהדבר הרוחני שכל החיים תלויים בו?

בכדי להבין לעומק את העניין הזה ראוי לראות את דברי בעל ה"בן איש חי" שהביא (בספרו בן יהוידע על מסכת תענית דף ו') בשם האר"י ז"ל דבר יסודי בהבנת עניין הגשמים. כשאנחנו רואים גשמים יורדים, אנו רואים את הצד הגשמי של השפע שיורד משמים, את הגשמיות. אבל באמת הגשמים הם תוצאה של השפעה רוחנית מהשמים. השפעה של חיים. אלוקים משפיע לנו את החיים הללו דרך הגשמים, שהם הצד הגשמי של השפע. ובלשון האר"י ז"ל: "יורד עם הגשמים מלמעלה כוח אור".

דבר זה רמוז בגמרא (תענית ח ע"ב): "בִּימֵי רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי הֲוָה כַּפְנָא וּמוֹתְנָא, אָמְרֵי, הֵיכֵי נַעֲבִיד? נִבָּעֵי רַחֲמֵי אַתַּרְתֵּי, לָא אֶפְשָׁר, אֶלָּא לִבָּעֵי רַחֲמֵי אַמוֹתָנָא וְכַּפְנָא נִסְבֹּל. אָמַר לְהוּ רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, נִבָּעֵי רַחֲמֵי אַכַּפְנָא, דְּכִי יָהִיב רַחֲמָנָא שׂוֹבְעָא לְחַיֵּי הוּא דְיָהִיב, דִּכְתִיב, (תהלים קמה) 'פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן'".

בִּימֵי רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי היה רעב והייתה מגפה ולא ידעו על מה מהם להתפלל, על הרעב או על המגפה שהפילה בהם חללים. חשבו אנשים להתפלל על המגפה שלא תהרגם ויסתדרו איכשהו עם הרעב עם קצת סבל. אָמַר לְהוּ רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי: נתפלל על הגשמים, כי כשיורדים גשמים, יורדים לעולם גם חיים. "דְּכִי יָהִיב רַחֲמָנָא שׂוֹבְעָא - לְחַיֵּי הוּא דְיָהִיב", שכשמורידים גשם ושפע מהשמים, נותנים אותו לאנשים חיים. דִּכְתִיב, (תהלים קמה) "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן".

פקידה – באישה, בגשמים ובגאולה

מכאן למד בעל ה"בן איש חי" דבר גדול. הוא שואל למה הגמרא (תענית ח) אומרת שירידת גשמים דומה ללידה של אישה. "נֶאֶמְרָה 'עֲצִירָה' בִּגְשָׁמִים, וְנֶאֶמְרָה 'עֲצִירָה' בְּאִשָּׁה. נֶאֶמְרָה 'לֵידָה' בְּאִשָּׁה, וְנֶאֶמְרָה 'לֵידָה' בִּגְשָׁמִים. וכן נֶאֶמְרָה 'פְּקִידָה' בְּאִשָּׁה, דִּכְתִיב, (בראשית כא) 'וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה'. וְנֶאֶמְרָה 'פְּקִידָה' בִּגְשָׁמִים, דִּכְתִיב, (תהלים סה) 'פָּקַדְתָּ הָאָרֶץ וַתְּשֹׁקְקֶהָ רַבַּת תַּעְשְׂרֶנָּה פֶּלֶג אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם'". לשם מה הגמרא משווה בין לידה לגשמים?

ותרץ גאון עוזנו ותפארתנו בעל ה"בן איש חי" (בספרו בן יהוידע שם): "דאם ראינו עת רצון להשפיע גשמים. נכון להתפלל באותה שעה על אשה גם כן. וכן להפך". דהיינו כמו שראינו אצל שרה אמנו ש"בשעה שנפקדה אמנו שרה - הרבה עקרות נפקדו עמה. הרבה חרשים נתפקחו. הרבה סומים נפתחו. הרבה שוטים נשתפו". כיון שנפתחו שערי פקידה לאחת, הוא נפתח גם לאחרות. ומהגמרא למדנו שהשער של "פקידה" באישה הוא אותו שער של "פקידה" בגשמים. וכשנפתח זה – נפתח גם זה. לכן בשעת גשמים נכון להתפלל על פקידה של אישה.

ומכאן שנכון להתפלל בימי הגשמים גם על גאולה, גם בגלל שישועה פרה ורבה בו כדלעיל, וגם בגלל שגם הגאולה נקראת פקידה. "וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב" (בראשית נ).

גָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים שֶׁאֲפִלּוּ פְּרוּטָה שֶׁבַּכִּיס מִתְבָּרֶכֶת בּוֹ

מכאן נבין את דברי הגמרא שאמרה: "וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק, גָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים שֶׁאֲפִלּוּ פְּרוּטָה שֶׁבַּכִּיס מִתְבָּרֶכֶת בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, (דברים כח) 'לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ, וּלְבָרֵךְ אֶת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ'" (תענית ח ע"ב). ובמדרש למדו מהפסוק הזה כי "בשעה שהגשמים יורדין אף משא ומתן מתברך" (מדרש רבה דברים ז).

גשם רפואה

ובמדרש (רבה בראשית פרשה יג פסקה טז) למדו מכאן גם החולים מתרפאים. "רבי יוחנן בר לוי אמר: אף מוכי שחין מרויחין. רבי חייא בר אבא אמר: אף החולין מרויחין ואיבריהון רפין עליהם. אבימי מן חבריא הוה מבקר בישיא כד הוות רביעתא נחתה הוה אמר ליה רבי חייא בר אבא מה אינון עבידין הוה אמר ליה נינוחו". אבימי היה מן החברים, והיה רגיל לבקר חולים. כשהיו יורדים גשמים שאל אותו רבי חייא בר אבא: מה החולים עושים היום? והיה עונה לו: הם נינוחים היום.

ומעשה שהיה עם אחד מתלמידי הבעל שם טוב שבא להתפלל אצלו, ובדרך הארוכה תפסו אותו גשמים ועיכבו אותו, וחשש שמא ייאלץ לבלות את השבת בפונדק דרכים ולא אצל הבעל שם טוב. מה עשה אותו תלמיד? פשט ידיו למעלה וביקש על עצירת הגשמים. והנה שמעו לו משמיא, והפסיקו הגשמים. וכך היה יכול אותו תלמיד להגיע לרבו בערב שבת.

כשהגיע לבית המדרש של הבעל שם טוב, מיד קרא לו הבעל שם טוב ושלחו לעיירה שאנשיה היו חולים וצריכים עזרה דחופה. מיד שמע התלמיד בקול רבו וכשהגיע לאותה עיירה ראה באמת שרוב אנשיה חולים הם, מיד אזר חלציו והשתדל בעבורם כמה ימים עד שהעמידם על רגליהם.

כשסיים את החסד הגדול שלו עם אנשי העיירה חזר לבית הבעל שם טוב, ומיד כשהגיע אמר לו הבעל שם טוב: אתה חושב שהועלת לעולם כשעצרת את הגשמים. ובכן דע לך שבגללך כל העיירה ההיא הייתה מלאה בייסורים. שהגשמים שהיו צריכים לרדת עליהם היו מוציאים מהם כל חולי וכל מדווה, ואתה שהתפללת לעצור את הגשמים גרמת בעקיפין למחלתם, לכן שלחתי אותך אליהם.

בשעה שהמטר יורד – עושה פנים לאדמה

הגמרא אומרת כי "אף הדגים מתברכים" בשעת הגשמים, ומביאה מעשה על ההפרש בין דגים שניצודו לפני הגשמים לבין דגים שניצודו אחריהם. רבי אבא אומר אף אבן טובה מרגשת. ובמדרש: "אמר ר' יהושע בן לוי בשעה שהמטר יורד - עושה פנים לאדמה" (ילק"ש בראשית ב כ).

 

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ עַל כָּל טִפָּה וְטִפָּה שֶׁהוֹרַדְתָּ לָנוּ

בשעה שהיה רואה את הגשמים יורדים - היה מברך

אחרי שראינו כמה גדולים הגשמים וכמה ברכה הם מביאים לעולם, אפשר להבין את מה שמסופר במדרש על רב יהודה בר יחזקאל. בשעה שהיה רואה את הגשמים יורדים היה מברך: "יתפאר ויתגדל ויתברך שמו של מי שאמר והיה העולם. שהוא ממנה אלף אלפים ורבי רבבות של מלאכים על כל טפה וטפה שיורדת. למה? מכאן ועד הרקיע מהלך ת"ק שנה, והגשמים יורדין ואין טפה מתערבת בחברתה".

כל מי שטס מעל האוקיינוס בוודאי ראה את העננים הצפופים שנוצרים על גבי הים, ונעים עשרות אלפי קילומטרים עד שמגיעים לארץ ישראל או לשאר מקומות כדי להשקות את פני האדמה. אנו רואים את הטיפות שיורדות עלינו ולא תמיד מתבוננים כמו רב יהודה להבין כמה התאמצו אלפי שליחים של הקב"ה ליצור את הגשמים הללו ולהביאם אלינו ממרחקים עצומים.

גשם חומצי

על מנת להבין יותר ולהודות יותר מספרת לנו הגמרא (בבא בתרא טז ע"א) על איוב שבצערו הגדול שאל את הקב"ה: "אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁמָּא רוּחַ סְעָרָה עָבְרָה לְפָנֶיךָ, וְנִתְחַלֶּף לְךָ בֵּין 'אִיּוֹב' לְ'אוֹיֵב'?" ענה לו הקב"ה: "הַרְבֶּה טִיפִּין בָּרָאתִי בֶעָבִים, וְכָל טִפָּה וְטִפָּה בָרָאתִי לָהּ דְּפוּס בִּפְנֵי עַצְמָהּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ שְׁתֵּי טִיפִּין יוֹצְאוֹת מִדְּפוּס אֶחָד, שֶׁאִלְמַלֵא שְׁתֵּי טִיפִּין יוֹצְאוֹת מִדְּפוּס אֶחָד, מְטַשְׁטְשׁוֹת אֶת הָאָרֶץ וְאֵינָהּ מוֹצִיאָה פֵּירוֹת. בֵּין טִפָּה לְטִפָּה - לֹא נִתְחַלֵּף לִי, בֵּין אִיּוֹב לְאוֹיֵב - נִתְחַלֵּף לִי?".

יש אומרים שהכוונה בדברים אלו היא לפתיתי השלגים, שבכל מיליארדי הפתיתים שיורדים לא נמצא אף פעם פתית שלג אחד דומה לחברו. ויש אומרים שעל הגשם הדברים אמורים. שאם היו טיפות המים בהרכב יותר בסיסי או יותר חומצי, לא היו המים מצמיחים פירות אלא משמידים את פני האדמה, ח"ו. הרכב מי הגשמים הוא כל כך מדויק, שכיום שמתפילים מי ים לא מצליחים להגיע לרמת הדיוק של מי הגשמים שבחסד ה' עלינו הם יורדים ומרווים את פני האדמה.

אִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם

הגמרא (ברכות נט ע"ב) דיברה על הודאת גשמים במילים אחרות: "מֵאֵימָתַי מְבָרְכִין עַל הַגְּשָׁמִים? מִשֶּׁיֵּצֵא חָתָן לִקְרַאת כַּלָּה. מַאי מְבָרְכִין? אָמַר רַב יְהוּדָה, 'מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ עַל כָּל טִפָּה וְטִפָּה שֶׁהוֹרַדְתָּ לָנוּ'. וְרַבִּי יוֹחָנָן מְסַיֵּם בָּהּ הָכִי: 'אִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם' וְכוּ', ואומר את כל "נשמת כל חי", עד "אֵין אָנוּ מַסְפִּיקִין לְהוֹדוֹת לְךָ ה' אֱלֹהֵינוּ עַד תִּשְׁתַּחֲוֶה. בָּרוּךְ אַתָּה ה', רֹב הַהוֹדָאוֹת". והסבירה הגמרא כי מי שיש לו קרקע מברך "שהחיינו". ומי שיש לו קרקע בשותפות מברך "הטוב והמטיב". ומי שאין לו קרקע אומר את ברכת המודים הזאת.

בשו"ע (רכא) הבין שהגמרא עוסקת בגשמים שבאו אחרי עצירת גשמים. אבל הרמב"ם (בפ"י מהלכות ברכות) הבין שברכות אלו נאמרות בכל פעם שיורדים גשמים. וכתב המשנה ברורה כי בוודאי בפעם הראשונה שיורדים גשמים בשנה, יברך "שהחיינו" כמו שמברכים על פרי חדש, שהרי הוא שמח שמחה גדולה. והביא את דברי הרדב"ז שכתב כי אפילו במצרים היו מברכים "שהחיינו" כשהיו רואים פעם בשנה את הנילוס עולה על גדותיו, שזה סימן ברכה במצרים.

כל שכן בארץ ישראל ראוי שכל אחד ירגיל את עצמו להודות ולהלל בכל פעם שיורדים גשמים, בלשון שנאמרה בגמרא או בלשון שנאמרה במדרש או במילים שלו. אבל לא יברך בשם ומלכות, כדי שלא להיכנס לספק ברכות. ובלבד שיודה מכל הלב ובשמחה. ויהי רצון שירדו לנו גשמי ברכה שיביאו גאולה וחיים וברכה גדולה לעולם. אמן. 

קול צופייך - פרשת נח התשע''ט -הודאה על הגשם הראשון
  
קול צופייך - פרשת נח השע''ח - מהלכות השתחוויה ..
  
קול צופייך - פרשת נח תשע''ו בנושא חובת הנקמה ..
  
קול צופייך - פרשת נח תשע''ד - תפילת הגשמים
  
קול צופייך - פרשת נח - תשע''ה – מהלכות שאילת גשמים
  
כתוב תגובה
מתוך סדרת שיעורי קול צופייך - שיעור מספר 842 - פרשת נח - כט' תשרי התשע''ז - 31.10.16
כיצד זוכות הנשים לאור התורה?
  
דברי מרדכי על התורה
  
אֵין שְׁכִינָה שׁוֹרָה אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה ..
  
הספד על הרב אלעזר אבוחצירא זצוק"ל
  
קול צופייך - פרשת ויגש - תשע''ד - כי מכבדי אכבד
  
ליל תשעה באב - מדרש איכה - במחיצת מרן הרב זצוק''ל ..
  
סליחות ותשובה - וברכות השחר
  
ברכות וברכת המזון
  
הלכות יום טוב וראש השנה
  
ימי התשובה והלכות עירוב תבשילין
  
הלכות ראש השנה ותקיעת שופר
  
הלכות תפילה ותפילות ימים נוראים
  
הרה"ג שמואל אליהו שליט"א
רב העיר צפת וחבר מועצת הרבנות הראשית
כתובת: רח' ריינס 17 ירושלים
טלפון במשרד: 02-651-4399
פקס: 02-653-6842