To view this notification widget you need to have JavaScript enabled. This notification widget was easily created with NotifySnack.
 
מרן הראשון לציון
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל
אביהם של ישראל
קול צופייך - לך לך | הרב שמואל אליהו שיעור השבועי | פרשת שבוע - בראשית
שיעורי קול צופייך

 
חיפוש במדור זה
       
קול צופייך - פרשת שופטים התשע''ח - הלכות סליחות

בס"ד

פרשת שופטים תשע"ח

 

אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי – אתערותא דלתתא

וְכָל בֹּזְזַיִךְ אֶתֵּן לָבַז

הנוגע בכם - נוגע בבבת עיני

בהפטרת "שופטים" אלוקים אומר לנו כי הוא מנחם אותנו והוא גואל אותנו ולכן "מִֽי־אַ֤תְּ וַתִּֽירְאִי֙ מֵאֱנ֣וֹשׁ יָמ֔וּת וּמִבֶּן־אָדָ֖ם חָצִ֥יר יִנָּתֵֽן" (ישעיהו נא יב). המחשה להבטחה הזאת קיבלנו השבוע כשראינו את הכלכלה הטורקית קורסת. המטבע שלהם איבדה מתחילת השנה 41% מערכה אל מול הדולר, יתרות מטבע החוץ שלהם ירדו פלאים והגרעון הכפיל את עצמו. היבוא התייקר מאוד והוא מלבה את האינפלציה. החובות החיצוניים תופחים יותר מחצי התמ"ג. רובן נקובים בדולרים, והטורקים לא יוכלו לפרוע אותן. טורקיה מתקרבת למצב של "חדלות פירעון", שזו בעצם קריסה כלכלית.

אי אפשר שלא לשים לב כי בשנים האחרונות בחרה טורקיה לתמוך בגלוי במחבלי עזה ולכפור בזכות ישראל להגן על חיי תושביה. נשיא טורקיה מתנכל לישראל בזירה הבינלאומית ומאשים אותנו בכל פשע אפשרי. הוא סוחר עם אירן כדי להקל עליה מהחרם שנועד למנוע ממנה ייצור נשק להשמדה המונית המכוון בעיקר כנגדנו. בקיצור, בחר במכוון להיות בין מובילי שנאת ישראל בעולם. וממילא נבין כי יש פה עונש אלוקי. כך כתוב במדרש (תנחומא בשלח טז) "הנוגע בכם - נוגע בבבת עיני", ו"כל הקם כנגד ישראל - כאלו קם כנגד שכינה". זה מה שאמר הנביא: "לָכֵן כָּל אֹכְלַיִךְ – יֵאָכֵלוּ, וְכָל צָרַיִךְ - כֻּלָּם בַּשְּׁבִי יֵלֵכוּ, וְהָיוּ שֹׁאסַיִךְ לִמְשִׁסָּה וְכָל בֹּזְזַיִךְ אֶתֵּן לָבַז" (ירמיהו ל טז).

התעוררות מלמטה בחודשים אלול ותשרי

אני לדודי ודודי לי

חודש ניסן הוא בסימן "דודי לי ואני לו". ה' מוביל ואנחנו הולכים אחריו ובדרכו. בחודשים אלול ותשרי ההתעוררות היא מלמטה, "אני לדודי ודודי לי". כשאנחנו מתעוררים ומתחזקים ומהדקים את הקשר עם ה', ה' מכפיל ומהדק את הקשר איתנו. הכלל הזה פועל גם בכיוון השני, אם אנחנו בוחרים לנתק את הקשר מאלוקים – הוא מתרחק מאיתנו. את הכוח הזה של אלול רואים בשלוש הפעמים שבהן מוזכר החודש הזה בתנ"ך. בספר יחזקאל (ח), בנבואת חגי (א) ובספר נחמיה (ב).

אֵין ה' רֹאֶה אֹתָנוּ, עָזַב ה' אֶת הָאָרֶץ

הרבה נבואות יש בתנ"ך, וברובן הגדול לא מופיע תאריך. אחת הנבואות שבהן מופיע תאריך היא נבואת יחזקאל, שמתנבא מבבל שש שנים אחרי גלות יכניה, בחודש השישי הוא חודש אלול, "וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית בַּשִּׁשִּׁי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ" (יחזקאל ח). יחזקאל מגיע לירושלים בחזון נבואה ורואה איך אנשי ירושלים מנסים להרחיק את נוכחות ה' מהמקדש. "לְרָחֳקָה מֵעַל מִקְדָּשִׁי". כדי שיוכלו לומר "אֵין ה' רֹאֶה אֹתָנוּ, עָזַב ה' אֶת הָאָרֶץ". ואפשר להטות דין ולמלא את הארץ חמס (יחזקאל ט ט).

בדרך שבה אדם רוצה לילך – בה מוליכים אותו. הם מרחקים את ה', וה' מתרחק מהם. בגמרא כתוב כי ההתרחקות הייתה בעשרה שלבים עד שעלתה למרומים. "עשר מסעות נסעה שכינה, מקראי: מכפרת לכרוב, ומכרוב לכרוב ומכרוב למפתן, וממפתן לחצר, ומחצר למזבח, וממזבח לגג, ומגג לחומה, ומחומה לעיר, ומעיר להר, ומהר למדבר, וממדבר עלתה וישבה במקומה - שנאמר אלך אשובה אל מקומי" (ראש השנה לא ע"א).

ה' עוזב את משכנו על ארון הברית, על הכרובים, ועובר למפתן קודש הקדשים. "וּכְבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נַעֲלָה מֵעַל הַכְּרוּב אֲשֶׁר הָיָה עָלָיו אֶל מִפְתַּן הַבָּיִת" (יחזקאל ט יב). השלב הנוסף של גלות השכינה מהמפתן לחצר גם נמצא בפרשה זו. "וַיָּרָם כְּבוֹד ה' מֵעַל הַכְּרוּב עַל מִפְתַּן הַבָּיִת וַיִּמָּלֵא הַבַּיִת אֶת הֶעָנָן וְהֶחָצֵר מָלְאָה אֶת נֹגַהּ כְּבוֹד ה" (יחזקאל י ד). זה כוחו ההדדי השלילי של חודש אלול.

גם הגלות של השכינה מירושלים להר שממזרח ירושלים מתוארת בפרשה הזו. "וַיַּעַל כְּבוֹד ה' מֵעַל תּוֹךְ הָעִיר וַיַּעֲמֹד עַל הָהָר אֲשֶׁר מִקֶּדֶם לָעִיר" (יחזקאל יא כג). פועלם של חוטאי ירושלים הצליח, ה' התרחק מהם והשכינה גלתה עשר גלויות. מה שהם לא הבינו הוא שלהתרחקות הזאת יש משמעות כואבת מאוד. כי במקביל לגלות השכינה מהכרוב למפתן קודש הקדשים – מתרחקים גם החיים. "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום". ואם מתרחקים מה' – מתרחקים החיים. "וּלְאֵלֶּה אָמַר בְּאָזְנַי עִבְרוּ בָעִיר אַחֲרָיו וְהַכּוּ. אַל תָּחֹס עֵינְכֶם וְאַל תַּחְמֹלוּ" (ט ד).

כך גם קורה בגלות הנוספת של השכינה מהמפתן לחצר המקדש, במקביל אליה נגזרה שריפה על ירושלים: "וַיִּשְׁלַח הַכְּרוּב אֶת יָדוֹ מִבֵּינוֹת לַכְּרוּבִים אֶל הָאֵשׁ אֲשֶׁר בֵּינוֹת הַכְּרֻבִים וַיִּשָּׂא וַיִּתֵּן אֶל חָפְנֵי לְבֻשׁ הַבַּדִּים וַיִּקַּח וַיֵּצֵא" (י ז). זו האש שעתידה לשרוף את ירושלים כעבור שש שנים בחורבן הבית (רד"ק). כך גם קורה בגלות שגולה השכינה מירושלים להר שמקדם לירושלים. באותה שעה נגזרת גזירת גלות על עם ישראל ופיזורם בין האומות (יחזקאל יא ט).

וּבְנוּ הַבָּיִת וְאֶרְצֶה בּוֹ וְאֶכָּבְדָה

עוד נבואה שהתאריך בראשה הוא בחודש אלול היא הנבואה של חגי הנביא, רק שהפעם זו נבואה חיובית. וכך נאמר שם: "בִּשְׁנַ֤ת שְׁתַּ֙יִם֙ לְדָרְיָ֣וֶשׁ הַמֶּ֔לֶךְ בַּחֹ֙דֶשׁ֙ הַשִּׁשִּׁ֔י בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד לַחֹ֑דֶשׁ הָיָ֨ה דְבַר־ה֜' בְּיַד־חַגַּ֣י הַנָּבִ֗יא" (חגי א א). בימיו של חגי עברו שבעים שנה מחורבן הבית, ולפי נבואת ירמיהו בעת החורבן אחרי שבעים שנה ייבנה הבית כבראשונה. בשנה זו עם ישראל עייף וחלש מהגלות הארוכה של שבעים שנה, והוא לא מסוגל לפעול להקמת המקדש. חגי הנביא נשלח לעורר אותם ואומר להם: "הַעֵ֤ת לָכֶם֙ אַתֶּ֔ם לָשֶׁ֖בֶת בְּבָתֵּיכֶ֣ם סְפוּנִ֑ים וְהַבַּ֥יִת הַזֶּ֖ה חָרֵֽב?"

הוא מסביר להם שהחורבן של בית ה' גורם נזק גדול. "זְרַעְתֶּ֨ם הַרְבֵּ֜ה וְהָבֵ֣א מְעָ֗ט אָכ֤וֹל וְאֵין־לְשָׂבְעָה֙ שָׁת֣וֹ וְאֵין־לְשָׁכְרָ֔ה לָב֖וֹשׁ וְאֵין־לְחֹ֣ם ל֑וֹ וְהַ֨מִּשְׂתַּכֵּ֔ר מִשְׂתַּכֵּ֖ר אֶל־צְר֥וֹר נָקֽוּב" (א ו). הוא מעורר אותם להתחיל לבנות את בית ה' "עֲל֥וּ הָהָ֛ר וַהֲבֵאתֶ֥ם עֵ֖ץ וּבְנ֣וּ הַבָּ֑יִת וְאֶרְצֶה־בּ֥וֹ וְאֶכָּבְדָ֖ה אָמַ֥ר הֽ'" (א ח) –  אתם תתחילו ואני ארצה במעשיכם והוא יביא לכם הרבה כבוד. הוא ייתן לכם כפל כפליים של ברכה. "מִן־הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה אֲבָרֵֽךְ" (חגי ב יט). אבל תתחילו, כך הוא סדר הדברים בחודש אלול, אנחנו מתחילים והוא פותח פתח כפתחו של אולם.

בפתח האולם הזה נכנסת ברכה כלכלית גדולה, כבוד ועושר יותר ממה שהיה בימי שלמה המלך. "וְהִרְעַשְׁתִּי֙ אֶת־כָּל־הַגּוֹיִ֔ם וּבָ֖אוּ חֶמְדַּ֣ת כָּל־הַגּוֹיִ֑ם וּמִלֵּאתִ֞י אֶת־הַבַּ֤יִת הַזֶּה֙ כָּב֔וֹד אָמַ֖ר ה֥' צְבָאֽוֹת: לִ֥י הַכֶּ֖סֶף וְלִ֣י הַזָּהָ֑ב נְאֻ֖ם ה֥' צְבָאֽוֹת: גָּד֣וֹל יִֽהְיֶ֡ה כְּבוֹד֩ הַבַּ֨יִת הַזֶּ֤ה הָאַֽחֲרוֹן֙ מִן־הָ֣רִאשׁ֔וֹן אָמַ֖ר ה֣' צְבָא֑וֹת וּבַמָּק֤וֹם הַזֶּה֙ אֶתֵּ֣ן שָׁל֔וֹם נְאֻ֖ם ה֥' צְבָאֽוֹת" (חגי ב ז-ט). והכול מתחיל באתערותא דלתתא.

וְנִבְנֶה אֶת חוֹמַת יְרוּשָׁלִַ֔ם וְלֹא נִהְיֶה עוֹד חֶרְפָּה

הסיפור השלישי שבו מוזכר חודש אלול במפורש הוא הסיפור בספר נחמיה על בניית חומות ירושלים, שעיקרו התרחש והסתיים בחודש אלול. סיפור שכולו מתרחש כלפי חוץ על דרך הטבע לגמרי, הכול באתערותא דלתתא.

הסיפור מתחיל בכך שנחמיה, בהיותו בחצר המלך ארתחשסתא, שומע על ביזיון ירושלים ותושביה ומתחלחל. "וַיֹּאמְרוּ֘ לִי֒ הַֽנִּשְׁאָרִ֞ים אֲשֶֽׁר־נִשְׁאֲר֤וּ מִן־הַשְּׁבִי֙ שָׁ֣ם בַּמְּדִינָ֔ה בְּרָעָ֥ה גְדֹלָ֖ה וּבְחֶרְפָּ֑ה וְחוֹמַ֤ת יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ מְפֹרָ֔צֶת וּשְׁעָרֶ֖יהָ נִצְּת֥וּ בָאֵֽשׁ" (נחמיה א ג). הוא מזדעזע ובוכה. "וַיְהִ֞י כְּשָׁמְעִ֣י׀ אֶת־הַדְּבָרִ֣ים אֵ֗לֶּה יָשַׁ֙בְתִּי֙ וָֽאֶבְכֶּ֔ה וָאֶתְאַבְּלָ֖ה יָמִ֑ים וָֽאֱהִ֥י צָם֙ וּמִתְפַּלֵּ֔ל לִפְנֵ֖י אֱלֹהֵ֥י הַשָּׁמָֽיִם". הוא מבקש ומקבל רשות מהמלך ארתחשסתא לבנות את ירושלים, בא לירושלים ומעורר את ראשי הקהל. "וָאוֹמַ֣ר אֲלֵהֶ֗ם אַתֶּ֤ם רֹאִים֙ הָרָעָה֙ אֲשֶׁ֣ר אֲנַ֣חְנוּ בָ֔הּ אֲשֶׁ֤ר יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ חֲרֵבָ֔ה וּשְׁעָרֶ֖יהָ נִצְּת֣וּ בָאֵ֑שׁ לְכ֗וּ וְנִבְנֶה֙ אֶת־חוֹמַ֣ת יְרוּשָׁלִַ֔ם וְלֹא־נִהְיֶ֥ה ע֖וֹד חֶרְפָּֽה" (נחמיה ב יז).

הוא מצליח לתת להם להרגיש את החרפה, הם מתעוררים ומתגייסים לבנות את החומה, והגויים מתחילים ללגלג עליהם כדי להחליש אותם. "וַיִּשְׁמַע֩ סַנְבַלַּ֨ט הַחֹרֹנִ֜י וְטֹבִיָּ֣ה׀ הָעֶ֣בֶד הָֽעַמּוֹנִ֗י וְגֶ֙שֶׁם֙ הָֽעַרְבִ֔י וַיַּלְעִ֣גוּ לָ֔נוּ וַיִּבְז֖וּ עָלֵ֑ינוּ" (נחמיה ב יט, ג לג). טוביה העמוני מגדיל בלגלוג גם על היהודים וגם על החומות ואומר שהיהודים לא יוצלחים, גם החומה תהיה חלשה כמו קורי עכביש. "אִם־יַעֲלֶ֣ה שׁוּעָ֔ל וּפָרַ֖ץ חוֹמַ֥ת אַבְנֵיהֶֽם" (ג לה).

נחמיה ואנשי ירושלים לא מתרשמים מהלגלוג, למרות שיש בתוך עם ישראל אנשים שמשתפים איתם פעולה. היהודונים הללו מגייסים את כל קישוריהם על מנת לנסות לשבור את רוחו של נחמיה ולהחליש את רוח העם. "כִּ֣י כֻלָּ֗ם מְיָֽרְאִ֤ים אוֹתָ֙נוּ֙ לֵאמֹ֔ר יִרְפּ֧וּ יְדֵיהֶ֛ם מִן־הַמְּלָאכָ֖ה וְלֹ֣א תֵעָשֶׂ֑ה וְעַתָּ֖ה חַזֵּ֥ק אֶת־יָדָֽי" (נחמיה ו ט). אבל הם לא מצליחים.

הגויים עולים בדרגה ומנסים להילחם באופן פיזי בנחמיה ובבוני החומה. "וַיֹּאמְר֣וּ צָרֵ֗ינוּ לֹ֤א יֵדְעוּ֙ וְלֹ֣א יִרְא֔וּ עַ֛ד אֲשֶׁר־נָב֥וֹא אֶל־תּוֹכָ֖ם וַהֲרַגְנ֑וּם וְהִשְׁבַּ֖תְנוּ אֶת־ הַמְּלָאכָֽה" (ד ה). נחמיה מציב שומרים. "וַיְהִ֣י׀ מִן־הַיּ֣וֹם הַה֗וּא חֲצִ֣י נְעָרַי֘ עֹשִׂ֣ים בַּמְּלָאכָה֒ וְחֶצְיָ֗ם מַחֲזִיקִים֙ וְהָרְמָחִ֣ים הַמָּגִנִּ֔ים וְהַקְּשָׁת֖וֹת וְהַשִּׁרְיֹנִ֑ים וְהַ֨שָּׂרִ֔ים אַחֲרֵ֖י כָּל־בֵּ֥ית יְהוּדָֽה" (ד י).

גם שופר יש שם, להזעיק את הבונים להילחם במקום שאליו יבואו האויבים להרוג ולהפריע. "וְהַ֨בּוֹנִ֔ים אִ֥ישׁ חַרְבּ֛וֹ אֲסוּרִ֥ים עַל־מָתְנָ֖יו וּבוֹנִ֑ים וְהַתּוֹקֵ֥עַ בַּשּׁוֹפָ֖ר אֶצְלִֽי" (ד יב). גם תיקון פנימי מתרחש בעם בין העשירים לעניים: "הָשִׁיבוּ֩ נָ֨א לָהֶ֜ם כְּהַיּ֗וֹם שְׂדֹתֵיהֶ֛ם כַּרְמֵיהֶ֥ם זֵיתֵיהֶ֖ם וּבָתֵּיהֶ֑ם וּמְאַ֨ת הַכֶּ֤סֶף וְהַדָּגָן֙ הַתִּיר֣וֹשׁ וְהַיִּצְהָ֔ר אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם נֹשִׁ֥ים בָּהֶֽם: וַיֹּאמְר֣וּ נָשִׁ֗יב וּמֵהֶם֙ לֹ֣א נְבַקֵּ֔שׁ כֵּ֣ן נַעֲשֶׂ֔ה כַּאֲשֶׁ֖ר אַתָּ֣ה אוֹמֵ֑ר" (ה יא-יב).

בסופו של דבר מצליח נחמיה לבנות את חומת ירושלים, "וַתִּשְׁלַם֙ הַֽחוֹמָ֔ה בְּעֶשְׂרִ֥ים וַחֲמִשָּׁ֖ה לֶאֱל֑וּל לַחֲמִשִּׁ֥ים וּשְׁנַ֖יִם יֽוֹם" (נחמיה ו טו). כעת מתחלפים הלגלוג והביזיון של הגויים ביראה ופחד מעוצמתו של עם ישראל. "וַיְהִ֗י כַּאֲשֶׁ֤ר שָֽׁמְעוּ֙ כָּל־א֣וֹיְבֵ֔ינוּ וַיִּֽרְא֗וּ כָּל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר סְבִֽיבֹתֵ֔ינוּ". הם נחלשים בעיני עצמם, "וַיִּפְּל֥וּ מְאֹ֖ד בְּעֵינֵיהֶ֑ם", ומבינים כי אם נחמיה הצליח לבנות חומה סביב כל העיר ירושלים ב-52 יום, אין זה אלא עזרה משמים. "וַיֵּ֣דְע֔וּ כִּ֚י מֵאֵ֣ת אֱלֹהֵ֔ינוּ נֶעֶשְׂתָ֖ה הַמְּלָאכָ֥ה הַזֹּֽאת" (ו טז).

תֵּן כָּבוד לְעַמֶּךָ

חילול ה' של הגלות

הכבוד שעם ישראל מקבל דרך בניינה של ירושלים הוא גם כבוד לה' יתברך. שהרי חילול ה' גדול היה בעולם בעת חורבן הבית, וחילול ה' גדול היה בעת משתה בלשצר, שחשב כי נבואת ירמיה לא מתקיימת כי אלוקים חלש. עוד חילול ה' היה בעת משתה אחשוורוש שהוציאו את כלי המקדש מתוך הבנה שאלוקים לא יכול לקיים את נבואתו. משתה שהיו בו שרי 127 מדינות העולם שראו את הביזיון ובוודאי סיפרו והפיצו לכל יושבי תבל את חולשת אלוקינו.

בחורבן חסר שם ה' הנורא

הגמרא במסכת יומא (סט ע"ב) מתארת את חילול השם שנגרם בעת הגלות בכך שבשעת החורבן ירמיהו הנביא לא קורא לה' "האל הגדול הגיבור והנורא", אלא קורא לו רק "האל הגדול והגיבור". כך נאמר בפסוק: "עֹ֤שֶׂה חֶ֙סֶד֙ לַֽאֲלָפִ֔ים וּמְשַׁלֵּם֙ עֲוֹ֣ן אָב֔וֹת אֶל־חֵ֥יק בְּנֵיהֶ֖ם אַחֲרֵיהֶ֑ם הָאֵ֤ל הַגָּדוֹל֙ הַגִּבּ֔וֹר ה֥' צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ". ולמה לא אמר נורא? כי הגויים קרקרו את היכלו (ירמיהו לב יח). שם ה' הנורא חסר.

בגלות לא ניכר שה' גיבור

כשמשה רבנו מתפלל על עם ישראל, הוא אומר: למה יאמרו הגויים "מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה' לְהָבִיא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם וַיִּשְׁחָטֵם בַּמִּדְבָּר" (במדבר יד טז). הם יאמרו שאין לאלוקים גבורה ויכולת, לכן ישראל נהרגים וסובלים. זו הסיבה שבגללה דניאל לא קורא לשם ה' "גיבור" ואומר: "וָֽאֶתְפַּֽלְלָ֛ה לַה֥' אֱלֹהַ֖י וָאֶתְוַדֶּ֑ה וָאֹֽמְרָ֗ה אָנָּ֤א אֲ-דֹנָי֙ הָאֵ֤ל הַגָּדוֹל֙ וְהַנּוֹרָ֔א שֹׁמֵ֤ר הַבְּרִית֙ וְֽהַחֶ֔סֶד לְאֹהֲבָ֖יו וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֹתָֽיו" (דניאל ט ד).

גם נחמיה רואה כמו דניאל כי שם ה' הגיבור לא מתגלה בכל יכולתו בשעה שעם ישראל חלש, ולכן, כמו דניאל, נחמיה לא מזכיר את שם ה' הגיבור, רק הגדול והנורא. "וָאֹמַר אָנָּא ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם הָאֵל הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא שֹׁמֵר הַבְּרִית וָחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו" (א ה, ד ח). ואין לך חילול השם יותר נורא מזה.

קידוש שם ה' הגדול הגיבור והנורא בבניין ירושלים

חילול ה' הגדול הזה מסתיים אחרי שנחמיה בונה את חומות ירושלים, והלגלוג כלפי עם ישראל הופך ליראה. באותה שעה מתגדל גם שם ה'. ה' חוזר להתגלות כאיש גיבור שיכול לקיים את דברו. כך אומר דניאל אחרי בניין החומה ואחרי שהגויים רואים שהוא מקיים את דברו: "וְעַתָּה אֱלֹהֵינוּ הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא שׁוֹמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד" (נחמיה ט לב). זה החידוש של חודש אלול. התעוררות שלנו מלמטה מביאה כבוד לעם ישראל ולירושלים, ומביאה כבוד לשם ה' בעולם.

שִׁמְךָ נִקְרָא בְּקִרְבֵּנוּ. אַל תַּנִּיחֵנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ

זו הסיבה שבגללה אנו חוזרים על המילה "שִׁמְךָ" בסליחות על עם ישראל 49 פעמים בחודש אלול, ו-75 פעמים בעשרת ימי תשובה. אנו מתפללים להצלחת עם ישראל שתביא קידוש שם ה' גדול בעולם. "שִׁמְךָ נִקְרָא עָלֵינוּ. ה' אֱלֹהֵינוּ: שִׁמְךָ נִקְרָא בְּקִרְבֵּנוּ. אַל תַּנִּיחֵנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ". כך בבניין המקדש, ששמו של ה' נקרא עליו. כך בהתפשטות לימוד התורה, ששמו של ה' נקרא עליה. כך בבניין ירושלים ובבניין עם ישראל, ששם ה' נקרא עליהם: "לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ".

אם בידינו להביא את עמלק – בידינו גם לסלקו

הגדלת שם ה' נמנעת כשעמלק שולט. "כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר". דרשו חכמינו ש"אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה שמו של עמלק". ומנין כוחו של עמלק? מכך שאנחנו שוכחים את נוכחות ה' בינינו. השכחה שלנו מביאה לו כוח להמשיך ולהשכיח. וזו בשורה טובה, שהרי אם זה בידינו להביאו, בידינו גם לסלקו.

כוח עמלק משכח אלוקים

חכמינו במדרש אומרים על עמלק שהוא שואב כוח מחולשת האמונה שלנו. כך במדרש (שמעוני שמות יז - רסא): "בשעה שבא עמלק להלחם עם ישראל מה כתיב 'ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים' על ידי שרפו ידיהם מן התורה ומן המצות, שהכתוב אומר 'ויקרא שם המקום מסה ומריבה' התחיל הקב"ה צוח 'על ריב בני ישראל ועל נסותם את ה''. אמר רבי לוי למה היו ישראל דומין לאחד שהיה לו בן והרכיבהו על כתפו והיה מוליכו בשוק והיה הבן רואה דבר של חפץ ואומר לאביו קח לי והוא לוקח לו, פעם ראשונה ושניה ושלישית. ראה הבן אדם אחד, אמר ליה: ראית את אבא? אמר לו: שוטה אתה רוכב על כתפי וכל מה שאתה מבקש אני לוקח לך, ואת אומר לזה: ראית את אבי? מה עשה אביו השליכו מעל כתפו בא כלב ונשכו. כך כשיצאו ישראל ממצרים הקיפם הקב"ה בשבעה ענני כבוד שנאמר יסובבנהו יבוננהו. בקשו מן נתן להם. כיון שנתן להם כל צרכיהם התחילו מהרהרים ואומרים היש ה' בקרבנו אמר להם הקב"ה הרהרתם עלי חייכם שאני מודיע לכם הרי הכלב בא ונושך אתכם. ואי זה? זה עמלק שנאמר ויבוא עמלק פרח כהדין זחלא".

עמלק מזכיר לנו את שכחת ה'

ממשיכים חכמינו במדרש ואומרים: "משל למלך שהיה לו כרם והקיפו גדר והושיב בו המלך כלב נושך אמר המלך כל מי שיבוא ויפרוץ הגדר ינשכנו הכלב ובא בנו של מלך ופרץ הגדר ונשכו הכלב. כל זמן שהיה המלך מבקש להזכיר חטא של בנו שעשה הוא אומר לו זכור את שנשכך הכלב. כך כל זמן שהקב"ה מבקש להזכיר חטא של ישראל מה שעשו ברפידים שאמרו היש ה' בקרבנו הוא אומר להם זכור את אשר עשה לך עמלק" (שמעוני שמות יז - רסא). היוצא מהמדרש המופלא הזה הוא, שכל מציאות עמלק באה מתוך שכחת ה' שלנו. מאיתנו שואב עמלק את כוחו הגדול להסתיר את שם ה' בעולם. ולכן אם נזכור את שם ה' – נבטל את כוחו של עמלק ונקדש שם שמים ברבים.

סליחות ביחד עם ה' יתברך

קרוב לקוראיו בחודש זה

כתב האר"י ז"ל על חודש אלול שהוא ראשי תיבות "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי" (פרי עץ חיים ושער הפסוקים). והוא לא סתם ראשי תיבות, אלא בא "לרמוז כי בחדש אלול הקב"ה מתרצה עם ישראל, ונעשה דוד להם לקרבם בתשובה, והוא קרוב לקוראיו בחדש זה". "ונהפך הקב"ה ידיד ואוהב אל האדם השב בתשובה" (עץ הדעת טוב - כי תצא). לכן אע"פ שה' קרוב לכל קוראיו, יש חודש שבו הקב"ה קרוב יותר ועל כן צריך להתקרב בו אל ה' יתברך.

נתעטף הקב"ה כשליח ציבור

עוד אמרו חז"ל, כי גם התפילה של ה' היא י"ג המידות שאנו אומרים בסליחות. שכך משה ראה את הקב"ה עטוף בטלית כשליח ציבור ואומר י"ג מידות, ולימד את משה ללמד את ישראל לעשות כדוגמתו "שנתעטף הקב"ה כשליח צבור ואמר לו יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם" (ר"ה יז ע"ב). מתוך כך למדו כי חשוב לומר את י"ג מידות בציבור.

לכן היה אומר מו"ר הרב זצוק"ל, כי אם אין מניין בשעה שמתחילים את הסליחות, יתפללו כסדר שבתחילה אנו מזכירים את י"ג מידות שהיא הברית שה' כרת עמנו על גאולה שלמה ויזכירו את הברית שמוזכרת בתפילת "רחמנא". ויאמרו י"ג מידות בטעמים, וכשיהיה מניין יאמרו ג' פסוקים וחצי קדיש ואחר כך ימשיכו (לבוש וא"ר תקפא). כי הברית הזאת היא ההבטחה של ה' שיעשה עמנו נפלאות נגד כל הגויים. "וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית נֶגֶד כָּל עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת אֲשֶׁר לֹא נִבְרְאוּ בְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הַגּוֹיִם וְרָאָה כָל הָעָם אֲשֶׁר אַתָּה בְקִרְבּוֹ אֶת מַעֲשֵׂה ה' כִּי נוֹרָא הוּא אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עִמָּךְ" (שמות לד י). אבל לא יהפכו את הסדר של הסליחות לומר קודם את סוף הסליחות ואחר כך את י"ג מידות, כיוון שהברית והחסד שנשבע ה' לאבותינו היא יסוד התפילה.

סליחות בזמן שה' מתפלל

בסימן הראשון שפותח את השולחן ערוך כתוב שחשוב לתאם את זמן התפילה שלנו לזמנים שבהם ה' מתפלל. "המשכים להתחנן לפני בוראו יכוין לשעות שמשתנות המשמרות, שהן בשליש הלילה ולסוף שני שלישי הלילה ולסוף הלילה, שהתפלה שיתפלל באותן השעות על החורבן ועל הגלות, רצויה" (אורח חיים - סימן א ב).

"שבאלו הזמנים הקדוש ברוך הוא נזכר לחורבן הבית ופיזור ישראל בין הגויים והתפלה שיתפלל אדם באותה שעה על החורבן והפיזור רצוייה וקרובה להתקבל" (טור). ואם יתפלל באשמורת הבוקר הוא הראוי מהכל כי זה הזמן שהקב"ה קרוב אלינו, והיא עת רצון משובחת מן הכל". כך כתב השו"ע "נוהגים לקום באשמורת לומר סליחות ותחנונים מראש חדש אלול ואילך עד יום הכפורים" (שו"ע תקפא ס"א).

סליחות לפני חצות לילה

לכן כתב בשער הכוונות בדרושי תפילת ערבית (דרוש א): "גם דע כי בחצות לילה הראשונה אין ראוי לומר כלל שום סליחות ולא להזכיר י"ג מדות דויעבר, זולתי בליל יום הכפורים". "גם אין ראוי לומר שום קינה ולא לעורר שום בכיה על חורבן הבית רק אחר חצות כנזכר בזוהר פעמים רבות פרשת ויקהל. כי בחצות הלילה אז מתעוררת הבכייה למעלה על חורבן בית המקדש ואז זמנה האמיתית". לכן חשוב להתפלל סליחות רק אחר חצות, כדי להתפלל בשעה שה' בוכה על צער החורבן שזו השעה היא עת רצון. וכתב החיד"א ב"ברכי יוסף" כי הזוהר כתב להיזהר לא לומר את י"ג המידות לפני חצות הלילה. "יש מקומות שנוהגים לקום לפני חצות לילה, והוא מנהג רע ומר, ישתקע ולא יאמר, ואין להזכיר י"ג מידות אלא בעת רצון וכו'".

נטילה וברכות השחר

עוד חשוב להזכיר, כי לפי כל השיטות יש לזכור לומר את ברכות השחר לפני הסליחות, ולפני כן בשעת הקימה צריך ליטול ידיים בברכה. וצריך לומר את כל ברכות השחר, כי ה' פוקח עיוורים וזוקף כפופים עכשיו. שברכות אלו אינן לשחר בלבד. כי גם מי שקם בצהריים - צריך לברך אותן כשקם.

ויהי רצון שיקוים בנו "שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, עָדֶיךָ כָּל־בָּשָׂר יָבֹאוּ", ויתקבלו תפילותינו וסליחותינו ברצון.

קול צופייך - פרשת שופטים התשע''ז - סליחות חלק ..
  
קול צופייך - פרשת שופטים תשע''ו - אם יתקע בשופר ..
  
קול צופייך - פרשת שופטים תשע''ה בנושא סליחות כסדר ..
  
קול צופייך - פרשת שופטים - תשע''ד - אני לדודי ..
  
כתוב תגובה
הרה"ג שמואל אליהו שליט"א
רב העיר צפת וחבר מועצת הרבנות הראשית
כתובת: רח' ריינס 17 ירושלים
טלפון במשרד: 02-651-4399
פקס: 02-653-6842