To view this notification widget you need to have JavaScript enabled. This notification widget was easily created with NotifySnack.
 
מרן הראשון לציון
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל
אביהם של ישראל
קול צופייך - שמות | הרב שמואל אליהו שיעור השבועי | פרשת שבוע - שמות
שיעורי קול צופייך

 
חיפוש במדור זה
       
קול צופייך - פרשת ויחי התשע''ט -עשרה בטבת- על אסונות שבימינו

בס"ד

פרשת ויחי תשע"ט

 

תיקון מערכת המשפט בישראל

וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים

וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי

בחלומו הראשון רואה יוסף את אלומת השיבולים שלו ניצבת מול אלומות השיבולים של אחיו: "וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי" (בראשית לז ז). חלום זה התממש כשהמצרים שומרים את התבואה שלהם, יוסף אוצר אותה ובזכותה נאלצים האחים לבוא להשתחוות ולבקש מהתבואה של יוסף.

בחלום השני רואה יוסף "וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי" (שם ט). יעקב מסביר ליוסף שהפתרון הפשוט, לפיו החלום רומז לאביו ולאמו, הוא בלתי אפשרי: "הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה". והלוא רחל כבר מתה? כנראה שיש פתרון אחר, על כן נאמר על יעקב "ואביו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר". ציפה לו מתי יתקיים (רש"י בראשית לז יא).

וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי

בפרשת ויחי רומז יעקב לפתרון של חלום השמש והירח שמשתחווים ליוסף, בברכה שהוא מברך את אפרים ביד ימין בגלל ש"זרעו יהיה מלא הגוים". ומסביר רש"י שהברכה הזאת התקיימה ביהושע, שהיה צאצא של יוסף מאפרים. "וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן". כאן השמש והירח נכנעים ונשמעים לזרעו של יוסף מאפרים "וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו" (יהושע י יב-יג). ונהיה מזה קידוש ה' גדול מול הגויים.

השמש והירח ממשיכים לסייע לבני בניו של יוסף גם אחרי כיבוש ארץ ישראל ומשפיעים מכוחם ומאורם הגדול על נחלת יוסף בשכם, שתהיה הנחלה המבורכת ביותר בארץ ישראל. "וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת ה' אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת: וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים" (דברים לג יג-יד). הנה גם כאן מברך משה שהארץ תהיה מבורכת מהשמש ומהירח ותיתן פירותיה בעין יפה. ויהי רצון שנזכה לחזור ולהתיישב בנחלה המבורכת של  יוסף בשכם ובסביבותיה. אמן.

התנגשות בין מערכת המשפט לבין הממשלה

בהתיישבות

אחת הבעיות שמפריעות לממשלת ישראל לנחול את נחלת יוסף היא מערכת המשפט. בכל פעם שיש רצון להרחיב את ההתיישבות בארץ ישראל, באה מערכת המשפט ומעכבת את המעשה בגלל טענות משפטיות כאלה ואחרות. המערכת הזאת גם משתקת את האפשרות של הממשלה ליישם את מדיניותה בהרחבת ההתיישבות בכל יהודה ושומרון, הרחבה שבגללה הם נבחרו על ידי רוב הציבור בישראל.  היועץ המשפטי מתנגד שוב ושוב להכשרת ההתיישבות ביהודה ושומרון בחוק ההסדרה, ובשורה ארוכה של חוקים אחרים. ובוודאי יש לו הרבה סיבות משפטיות להוכיח את עמדתו.

במלחמה במחבלים

ההתנגשות בין הממשלה למערכת המשפט בנושאי ביטחון היא סיפור ארוך ומכביד. מזה זמן רב יש מתח בין שרי הממשלה והעומד בראשה לבין מערכת המשפט שמונעת מהם להגן על האזרחים מהמחבלים. די אם נזכיר את דבריו של ראש הממשלה יצחק רבין, שחתם על הסכמי אוסלו כי הוא ציפה שערפאת יחסל את המחבלים "בלי בג"ץ ובצלם". בדבריו הוא הסביר שארגון השמאל הקיצוני "בצלם" ביחד עם מערכת המשפט מונעים מלחמת במחבלים שרוצחים יהודים.

גם היום מערכת המשפט מנסה למנוע מהממשלה להרוס בתי מחבלים, כאשר ברור לחלוטין שהריסת הבתים הללו תמנע לפחות חלק מהפיגועים. וכאשר כבר מאשרים הריסה, מדובר בהריסת קיר או שניים והבית עדיין עומד על תילו. כן מתנגד היועץ המשפטי לממשלה לגרש את משפחת המחבל אחרי שביצע פיגוע. מבחינתו אי אפשר להעניש את משפחת המחבל על חטאו בחינת "לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבותם".

במלחמה בחמאס

כך התברר לימים, שאותם משפטנים עיכבו את צה"ל מלירות על משגרי הקסאמים שהסתתרו בתוך אוכלוסייה אזרחית, וכך הם קיבלו אפשרות להשתכלל ולירות אלפי טילים לתוך אוכלוסייה אזרחית ישראלית בלי שום חשש, תוך שהם מקבלים הגנה ממערכת המשפט הישראלית.

כך היה במלחמת לבנון השנייה. המחבלים ירו מלבנון אלפי טילים על ישראל מתוך אוכלוסייה אזרחית, צה"ל נמנע מלתקוף אותם, ואת המחיר שילמו תושבי הצפון שספגו פגיעות של מאות ואלפי טילים. ב"ה גם במלחמה הזאת נעשו לנו ניסים ומספר ההרוגים היהודים לא היה גדול, אבל הרי כל נשמה של יהודי היא עולם מלא. האם הפתרון הוא לבטל את מערכת המשפט?

חשיבות מערכת המשפט עצמאית

יש חשיבות גדולה למערכת המשפט. בתי דין, שעל פי ההלכה הם המצווה הראשונה שנצטווו בה בני ישראל מיד אחרי מתן תורה. זו גם העצה הראשונה שנתן יתרו למשה אחרי יציאת ישראל ממצרים. לצערנו אנחנו יודעים איך נראית מדינה בלי מערכות משפט, ואין נראית מדינה שמערכות המשפט שלה לא עצמאיות לשפוט את כולם בלי משוא פנים.

מערכת המשפט היא חיונית גם ברחבי העולם. זו אחת משבע מצוות בני נח, "חייבין להושיב דיינין ושופטים בכל פלך ופלך". בנוסף צריכים לחנך את התושבים על שמירת שבע מצוות בני נח "ולהזהיר את העם" (רמב"ם הלכות מלכים פרק ט יד).  ואע"פ שהדינים שלה הם לא הדינים של התורה, הם צריכים להיות בנויים על אדני הצדק.

ברוך ה' בכל העולם היום מתחזקות מערכות המשפט, וכל מה שאנשים יודעים על פיראטים ושודדי ים זה רק מסיפורים על העבר. מערכות המשפט בעולם עושות סדר ומכלות את הרשעה, והעולם הבין שיש דין גם למלכים ושרים. לצערנו ראינו בשנים האחרונות נשיא מדינה וראש ממשלה שחטאו יושבים בבית הסוהר, ובחברתם יושבים שרים ופקידי ממשלה בכירים, כי אין מי שעומד מעל החוק. אם כן, וודאי שאין צורך להחליש את מערכת המשפט, מה הפתרון של התורה למצב הזה?

שתי מערכות משפט

משפט השופטים ומשפט המלך

השל"ה הקדוש כותב כי על פי התורה יש שתי מערכות משפט. יש משפט של השופטים, ויש משפט של המלך שצריך לעשות ישר וטוב גם אם לפעמים זה לא לפי מערכת המשפט הרגילה. ואם הולכים רק על פי מערכת משפט אחת – יכולים להחריב את המדינה.

"שני ענייני הנהגות. אחד הוא משפט על פי התורה, ועל זה נתמנו הסנהדרין. ואחד הוא נגד דין התורה, וזה נקרא הוראת שעה כי השעה צריכה לכך, ולא חרבה ירושלים אלא שהעמידו דבריהם על דין תורה" (ב"מ ל, ב). על כן נקראו כל המנהיגים שמוזכרים בספר שופטים בשם שופטים, ולא בשם מנהיגים, כי תפקיד המנהיג הוא גם לשפוט ולהוביל את העם במקביל לשפיטה של השופטים היושבים על מדין.

משפט המלך

מכוח זה יכול המלך להפקיע קרקע פרטית שנקנתה על ידי מישהו פרטי כדין, על מנת שייבנה שם כביש לתועלת הציבור. ואע"פ שכל דרך היא 16 אמה, המלך יכול להחליט שהדרך הזו תהיה יותר רחבה, "דרך המלך - אין לה שיעור". ואם המלכות קבעה שהדרך צריכה להיות ברוחב כפול – כך צריך לעשות ומפקיעים מהאדם הפרטי את שדהו בשביל דרך הרבים, "שהמלך פורץ גדר לעשות לו דרך ואין ממחין בידו" (בבא בתרא ק ע"ב).

ואומר השל"ה כי הדבר הזה נרמז בפסוק: "כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִיד" (תהלים קכב, ה), "כסאות למשפט הם הסנהדרין, כסאות לבית דוד הוא כסא מלכות בית דוד". ששניהם שופטים. ולכן נאמר "צדק צדק תרדוף, צדק אחד נגד הסנהדרין שהוא משפט צדק, וצדק השני להוראת שעה. ועליו אמר (דברים טז, כ), 'למען תחיה וירשת את הארץ'".

שֶׁהֶעֱמִידוּ דִינֵיהֶם עַל דִּין תּוֹרָה, וְלָא עָבְדוּ לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין

הגמרא לומדת את הכפילות הזו מדברי יתרו למשה: "וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן" (שמות י"ח כ). יש כאן חוקים ותורות, ויש דרך ויש מעשה. ומה ההבדל ביניהם? עונה רב יוסף כי קודם כל צריך חוקים ותורות, ואחר כך צריך ללמד אותם פרנסה. "תָּנֵי רַב יוֹסֵף, (שמות יח) 'וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם' - זֶה בֵית חַיֵּיהֶם - ללמוד להם אומנות להתפרנס בו" (רש"י). ומלבד הדין צריך גם חסד, ולכן הוא מפרש "אֶת הַדֶּרֶךְ" - זוֹ גְמִילוּת חֲסָדִים. "אֲשֶׁר יֵלְכוּ" - זֶה בִקּוּר חוֹלִים. "בָּהּ" - זוֹ קְבוּרָה. "וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה" - זֶה הַדִּין. "אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן" - זוֹ לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין.

"דַּאֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן, לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַםִ אֶלָּא עַל שֶׁדָּנוּ בָהּ דִּין תּוֹרָה. אֶלָּא דַיְינֵי דִמְגִיזְתָּא לִדַיְּינוּ?" מקשה הגמרא: אם לא ידונו דין תורה, האם יעשו דין באלימות כל דאלים גבר? "אֶלָּא אֵימָא, שֶׁהֶעֱמִידוּ דִינֵיהֶם עַל דִּין תּוֹרָה, וְלָא עָבְדוּ לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין" (ב"מ ל ע"ב).

בימינו קל להבין את דברי יתרו, שבא ללמד את משה כי ליד הדין צריך לעשות חסד, וליד שניהם צריך להפעיל שכל ישר. ואם לא פועלים לפעמים לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין – אפשר להביא חורבן לירושלים וחורבן לעולם כולו.

העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה

חכמינו מספרים שחורבן ירושלים בא בגלל מנהיגים שהשתמשו רק בכוח המשפט ולא בכוח המלכות. כך עשה זכריה בן אבקולס בסיפור של קמצא ובר קמצא. הוא הביא ראיות על פי המשפט למה אי אפשר להקריב את קרבן בעל המום של הקיסר. "סבור רבנן לקרוביה משום שלום מלכות. אמר להו רבי זכריה בן אבקולס יאמרו בעלי מומין קריבין לגבי מזבח?" רצו חכמים להרוג את קמצא שהלשין לפני מלכות רומא שבאה להחריב את ירושלים. ולא נתן להם רבי זכריה בן אבקולס לעשות כן על פי סדרי הדין. "סבור למיקטליה דלא ליזיל ולימא אמר להו רבי זכריה יאמרו מטיל מום בקדשים יהרג?" מסכמת הגמרא: "אמר רבי יוחנן: ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו" (גיטין נו ע"א).

וזה מה שנאמר בגמרא: "דאמר רב הונא כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה. שנאמר 'וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת' מאי ללא אלהי אמת? שכל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה" (עבודה זרה יז ע"ב). צריך גם חסד, וצריך גם הנהגת מלכות.

וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ

שילוב של משפט וצדקה

אם השילוב של שני הכוחות הללו הוא יסוד המלכות, דוד היה צריך להיות המומחה הגדול שלו. וכך אומרת הגמרא (סנהדרין ב ע"ב): "וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר (ש"ב ח): 'וַיְהִי דָּוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה', וַהֲלֹא כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מִשְׁפָּט אֵין צְדָקָה, וּצְדָקָה - אֵין מִשְׁפָּט?! אֶלָּא, אֵיזֶהוּ מִשְׁפָּט שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צְדָקָה? הֱוֵי אוֹמֵר זֶה בִּצּוּעַ". דהיינו חכמת הפשרה לפני שיש דין.

לפעמים יש גם דין וגם צדקה. "דָּן אֶת הַדִּין זִכָּה אֶת הַזַּכַּאי וְחִיֵּב אֶת הַחַיָּב, וְרָאָה שֶׁנִּתְחַיֵּב עָנִי מָמוֹן, וְשִׁלֵּם לוֹ מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ, זֶה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, מִשְׁפָּט לָזֶה וּצְדָקָה לָזֶה. מִשְׁפָּט לָזֶה, שֶׁהֶחֱזִיר לוֹ מָמוֹן, וּצְדָקָה לָזֶה, שֶׁשִּׁלֵּם לוֹ מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ. וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר, 'וַיְהִי דָּוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ', מִשְׁפָּט לָזֶה, שֶׁהֶחֱזִיר לוֹ אֶת מָמוֹנוֹ, וּצְדָקָה לָזֶה, שֶׁשִּׁלֵּם לוֹ מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ".

שילוב של משפט ומשפט המלך

הנהגת המלכות של דוד לא התנגשה בהנהגת המשפט. כן מספרת הגמרא על מלחמות דוד. "כיון שעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו אמרו לו אדונינו המלך עמך ישראל צריכין פרנסה. אמר להם לכו והתפרנסו זה מזה. אמרו לו אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחוליתו. אמר להם לכו ופשטו ידיכם בגדוד. מיד יועצים באחיתופל ונמלכין בסנהדרין ושואלין באורים ותומים" (ברכות ג ע"ב). שהיה יוצא למלחמה על פי החלטת עצמו ומתייעץ בחכמים שיגידו לו על פי התורה.

התייעצות תוך כדי קרב

הגמרא (בבא קמא ס ע"ב) מספרת על דוד המלך שהתייעץ עם החכמים גם תוך כדי קרב: "וְהַפְּלִשְׁתִּים֙ נֶאֶסְפוּ־שָׁ֣ם לַמִּלְחָמָ֔ה וַתְּהִ֛י חֶלְקַ֥ת הַשָּׂדֶ֖ה מְלֵאָ֣ה שְׂעוֹרִ֑ים וְהָעָ֥ם נָ֖סוּ מִפְּנֵ֥י פְלִשְׁתִּֽים: וַיִּֽתְיַצְּב֤וּ בְתוֹךְ־הַחֶלְקָה֙ וַיַּצִּיל֔וּהָ וַיַּכּ֖וּ אֶת־פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיּ֥וֹשַׁע ה֖' תְּשׁוּעָ֥ה גְדוֹלָֽה" (דברי הימים א פרק יא).

הגמרא מסבירה מה קרה מאחורי הקלעים. "רב הונא אמר: גדישים דשעורים דישראל הוו דהוו מטמרי פלשתים בהו (גדישי שעורים של ישראל שהיו מתחבאים בהם פלישתים). וקא מיבעיא ליה: מהו להציל עצמו בממון חבירו? (האם מותר לשרוף את החלקה של ישראל כדי להרוג או להבריח את הפלישתים) שלחו ליה: אסור להציל עצמו בממון חבירו, אבל אתה מלך אתה, ומלך פורץ לעשות לו דרך ואין מוחין בידו".

הימנעות משימוש בכוחו כשאפשר

דוד נזהר מאוד שלא להשתמש בסמכות הזאת אלא בשעת הכרח. בסופו של דבר באותו קרב עם הפלישתים התאמץ שַׁמָּא בֶן־אָגֵא הָרָרִי, שהיה אחד מגיבורי דוד וסילק את הפלישתים מתוך חלקת השדה של ישראל כדי שלא יצטרכו לשרוף את החלקה ביחד עם הפלישתים שבתוכה. "וְאַחֲרָ֛יו שַׁמָּ֥א בֶן־אָגֵ֖א הָרָרִ֑י וַיֵּאָסְפ֨וּ פְלִשְׁתִּ֜ים לַחַיָּ֗ה וַתְּהִי־שָׁ֞ם חֶלְקַ֤ת הַשָּׂדֶה֙ מְלֵאָ֣ה עֲדָשִׁ֔ים וְהָעָ֥ם נָ֖ס מִפְּנֵ֥י פְלִשְׁתִּֽים: וַיִּתְיַצֵּ֤ב בְּתוֹךְ־הַֽחֶלְקָה֙ וַיַּצִּילֶ֔הָ וַיַּ֖ךְ אֶת־פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיַּ֥עַשׂ ה֖' תְּשׁוּעָ֥ה גְדוֹלָֽה" (שמואל ב פרק כג יא).

שימוש בסמכות זו לצורך האכלת הצבא

בגמרא מובאת דעה אחרת שמתייחסת לעובדה שפעם כתוב שעורין ופעם כתוב עדשים. "ורבנן, ואיתימא רבה בר מרי אמרו: גדישים דשעורין דישראל הוו וגדישין דעדשים דפלשתים, וקא מיבעיא להו: מהו ליטול גדישין של שעורין דישראל ליתן לפני בהמתו, על מנת לשלם גדישין של עדשים דפלשתים?" האם מותר להאכיל את סוסי צבא דוד בשעורים של ישראל מתוך מטרה לשלם אחר כך בשלל המלחמה בעדשים של הפלשתים.  שלחו ליה: 'חבול ישיב רשע גזילה ישלם', אף על פי שגזילה משלם - רשע הוא, אבל אתה מלך אתה, ומלך פורץ לעשות לו דרך ואין מוחין בידו". ואף שהיה לו מותר, דוד לא ניצל את זכותו להפקיע את השעורים של ישראל.

חייב לשלם כשהציל עצמו מפני פקוח נפש

התוספות (בבא קמא ס ע"ב) הסבירו שדוד בוודאי לא היה מסכן חיים של אחד מגיבוריו על מנת שלא לפגוע ברכוש. כל השיקול שלו היה אם צריך לשלם אחרי המערכה או לא. וכך הם מסבירים את השאלה "מהו להציל עצמו בממון חבירו - איבעיא ליה אי חייב לשלם כשהציל עצמו מפני פקוח נפש". כי בוודאי שגם לאזרח פשוט מותר להציל עצמו בממון חברו, אבל אזרח פשוט חייב לשלם. ואילו מלך שלקח או שרף והזיק לרכוש פרטי לצורכי המלחמה - לא חייב לשלם. ודוד המלך החמיר על עצמו לשלם למרות שלא היה חייב.

ייקח ונתן לעבדיו

דוד נזהר מאוד לא לנצל את מעמדו כמלך לקחת רכוש של ישראל, כי יש איסור גדול על שימוש באמצעי המלוכה לצרכים אישיים. ואע"פ שלא מדובר בצורך אישי, הוא נמנע כשאפשר. על מנת להבין את הסכנה שבשימוש לצורך אישי נזכיר את דברי התוספות (סנהדרין כ ע"ב) ששואלים: למה נענש אחאב על נבות כיוון שלא רצה למכור לו כרמו? הרי מותר למלך להפקיע שלא מן הדין. וענה תוס': "ויש לומר דבפרשת המלך כתיב (שמואל א ח) 'יקח ונתן לעבדיו' ולא לעצמו". ולכן נענש אחאב שניצל את הסמכות המיוחדת הזאת לצורכי עצמו.

אדמו"ר אינו פורץ גדר

שאלה מעין זו נשאלה בשו"ת "אגרות משה" (חושן משפט חלק ב' סי' ס"ג) על ידי האדמו"ר מהר"ש מבאבוב ז"ל, שלווה בעת מלחמת העולם השנייה סכומים גדולים כדי להציל יהודים מהשמדה ומוות, והוא שאל האם מוטל עליו לשלם, או שכיוון שחיוב הצלה זו מוטל על כל אחד, ממילא נפטר מתשלומים.

ענה לו הרב פינשטיין זצוק"ל שאם האדמו"ר היה מלך הוא היה פטור מלשלם, כמו שדוד לא היה צריך לשלם עבור הגדישים ששרף, ואף שהיה עבור הצלה של ישראל מהפלישתים שהיו שם, וכיון שהאדמו"ר הוא לא מלך - צריך לשלם את כל ההלוואות.

דיני מלך כשאין מלך

הפקר ב"ד היה הפקר

דיני מלך קיימים גם כשאין מלך בישראל. וכך בגמרא (יבמות פט ע"ב): "אמר ר' יצחק: מנין שהפקר ב"ד היה הפקר? שנאמר: 'כל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה'". בתקופת עזרא לא היה מלך, ואעפ"כ קבעו השרים והזקנים שיוחרם כל רכושו של זה שלא בא לכינוס החשוב שיזמו עזרא הסופר והשרים והזקנים.

גם קודם הקמת המלכות, שאיש כל הישר בעיניו יעשה, היו השופטים נוהגים במקצת דיני מלוכה. "וקודם מלוך מלך לישראל, אז היו הבתי דינים דנין שני עניינים אלו, דהיינו משפט התורה וגם כן הוראת שעה" (של"ה). וכן הדין גם אחרי החורבן שאבדה המלכות. "וכן לאחר חורבן כשאין מלך בישראל, אזי תניא רבי אליעזר אומר, שמעתי שבית דין מכין ועונשין שלא מן הדין ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה" (סנהדרין מו, א). ומשמעות העניין היא שלצורך העמדת דין תורה על תילו, לפעמים הם נוהגים שלא על פי הכללים המשפטיים כדי להכות עושי רשעה.

משפט המלך בידי השופטים - קיום העולם

והביא הבית יוסף בשם הרשב"א, כי שימוש של בית דין בסמכות לא מציל רק את ירושלים, אלא הוא קיום העולם. "זה מקיום העולם שאם אתם מעמידים הכל על הדינים הקצובים בתורה ושלא לעשות אלא במה שענשה תורה בחבלות וכיוצא בהם נמצא העולם חרב שהיינו צריכים עדים והתראה וכמו שאמרו ז"ל (ב"מ ל:) לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דיניהם על דין תורה וכל שכן בחוצה לארץ שאין דנין דיני קנסות ונמצאו קלי דעת פורצין גדרו של עולם ונמצא העולם שמם" (ב"י חושן משפט ב מתשובות הרשב"א ח"ג סי' שצג).

אפילו בלי עדות גמורה

כך נפסק בשו"ע: "כל בית דין, אפילו אינם סמוכים בארץ ישראל, אם רואים שהעם פרוצים בעבירות (ושהוא צורך שעה) היו דנין בין מיתה, בין ממון, בין כל דיני עונש, ואפילו אין בדבר עדות גמורה. ואם הוא אלם - חובטים אותו על ידי נכרים (ויש להם כוח להפקיר ממונו ולאבדו כפי מה שרואים לגדור פרצת הדור). וכל מעשיהם יהיו לשם שמים; ודווקא גדול הדור, או טובי העיר שהמחום ב"ד עליהם" (שו"ע חו"מ ב א). שמותר רק לגדול הדור לעשות כן, או לאנשים שהציבור בחר בהם להיות מנהיגיו. אבל לא כל שלושה דיינים שיושבים בעיר שלהם.  

לעשות מעשיהם אחר המלכה ולהיות כוונתם בכל עת לשמים

וצריך זהירות גדולה כשמענישים שלא מן הדין. וחשוב שכל מעשיהם של השופטים יהיו לשם שמים,  וכן כתב הרשב"א: "ומכל מקום הברורים צריכים להתיישב בדברים ולעשות מעשיהם אחר המלכה ולהיות כוונתם בכל עת לשמים". וכן כתב הרשב"א בתשובה אחרת (ח"ב סי' רצ): "ולדיני נפשות צריך שיהו מוזהרים לעשות בהסכמת זקני עירכם כדי שיעשו אחר הצורך הגדול ובמיתון". וסיים הבית יוסף "ואל יהא כבוד הבריות קל בעיניו שהרי דוחה לא תעשה של דבריהם וכל שכן כבוד בני אברהם יצחק ויעקב וכו'".

מכין ועונשין שלא מן התורה כדי לעשות סייג לתורה

מצד שני, הביא הבית יוסף בשם מדרש רות הנעלם שכל מנהיג או גדול דור שהאחריות בידו לעצור את הרשעים – אם לא עושה כן נענש הוא או יוצאי חלציו. "אמר ר' יודן כל דיין שלא מחמיר את הדין - אין מחמיצין (מעכבין) את דינו מלמעלה ומסתלק מן העולם קודם זמנו. הדא הוא דכתיב (משלי יג כג) 'ויש נספה בלא משפט'". ודבר זה נכון בכל "דיין שדן ומדקדק דקדוקין לזכות לרשע". כי האחריות עליו למנוע עוול ולהכות עושי רשעה ולשבור זרועם.

וחכמים נתנו כוח לכל מנהיג בדורו להכרית עושי רשעה, ונתנו סמכות ל"בית דין מכין ועונשין שלא מן התורה כדי לעשות סייג לתורה או מפני שהזמן גורם" וכל דיין ש"מסתלק עצמו מלהענישו ומדקדק בענין הדין למצוא פתח לזכות אותו מן הדין" ייענש באותו עונש, והקב"ה יסלק אותו מן העולם קודם זמנו.

חובת מנהיג להשתמש בסמכותו לשפוט משפט המלך

על כן חייבים ראש הממשלה והשרים להשתמש בסמכויותיהם, וכשמערכת המשפט מונעת מהמנהיג לשבור את זרוע הרוצחים, חובתו של המנהיג להפעיל את משפט המלוכה להרוס את בתי המחבלים ולא רק קיר אחד. חובתו של מנהיג להוציא למפגעים העתידיים את החשק לפגע, ואם הדרך להרתיע אותם היא בגירוש משפחותיהם – כך צריך לעשות. כן חובתו של מנהיג היא להגן על חייליו ולא לאפשר למערכת המשפט להפקיע מהם כלים כמו "נוהל שכן", שיכולים להציל חיים.

בוודאי שחובתו של מנהיג לחוקק חוקים שיאפשרו לו לבנות את הארץ ולבנות כבישים. לבנות יישובים ולהרים קרן ישראל. שנאמר: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ" (דברים ט"ז כ). אמן ואמן.

קול צופייך - פרשת ויחי התשע''ח - עשרה בטבת ותפילת ..
  
קול צופייך - פרשת ויחי התשע''ז - וְהֵכִינוּ אֵת ..
  
קול צופייך - פרשת ויחי תשע''ו - בנושא היכל ה'
  
קול צופיך פרשת ויחי - תשע''ה - גאולה שלישית אין ..
  
קול צופייך - פרשת ויחי - תשע''ד - שישו אתה משוש ..
  
קול צופייך - פרשת ויחי - תשס''ז – כיבוד אב ואם
  
כתוב תגובה
הרה"ג שמואל אליהו שליט"א
רב העיר צפת וחבר מועצת הרבנות הראשית
כתובת: רח' ריינס 17 ירושלים
טלפון במשרד: 02-651-4399
פקס: 02-653-6842