To view this notification widget you need to have JavaScript enabled. This notification widget was easily created with NotifySnack.
 
מרן הראשון לציון
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל
אביהם של ישראל
פורים - שיעור מלאים | הרב שמואל אליהו שיעור השבועי | פורים
שיעורי קול צופייך

 
חיפוש במדור זה
       
קול צופייך - ערב פסח התשע''ט - הלכות ליל הסדר

בס"ד

פסח תשע"ט

אֱמֶת, מָשָׁל הָיָה

קיבוץ גלויות בתקופת הכבשנים

 

תחיית המתים ביחזקאל משל על קיבוץ גלויות

מרמז להם על הגלות, כאדם מת שחוזר וחי

הגמרא (מגילה לא ע"א) אומרת שהסיבה שבשבת חול המועד פסח מפטירים בנבואת יחזקאל על "העצמות היבשות" של עם ישראל שקורמות עור וגידים וחוזרות לחיים, היא כי זה יקרה בחודש ניסן (טור תצ בשם רב האי גאון). אחרי שיחזקאל מחיה את העצמות היבשות ה' מסביר לו שזה משל על עם ישראל: "מרמז להם על הגלות, כאדם מת שחוזר וחי, כך ישראל ישובו מן הגלות" (רש"י סנהדרין צב:). שבהיותנו בגלות אנחנו כמו מת בקברו. גלות שנאמר עליה: "הוֹשִׁיבַנִי בְמַחֲשַׁכִּים כְּמֵתֵי עוֹלָם" (תהילים קמג ג), אפילו אם אנחנו חיים בנחת בארה"ב או בפריז, בלונדון או בקנדה.

הנביא מנבא ואומר שעם ישראל מיואש מן הגאולה. "הָעֲצָמ֣וֹת הָאֵ֔לֶּה כָּל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל הֵ֑מָּה הִנֵּ֣ה אֹמְרִ֗ים יָבְשׁ֧וּ עַצְמוֹתֵ֛ינוּ וְאָבְדָ֥ה תִקְוָתֵ֖נוּ נִגְזַ֥רְנוּ לָֽנוּ". תפקיד הנביא הוא לחזק את עם ישראל ולומר לו שהוא יצא מהגלות ויעלה לארץ ישראל. "לָכֵן֩ הִנָּבֵ֨א וְאָמַרְתָּ֜ אֲלֵיהֶ֗ם כֹּֽה־אָמַר֘ אֲ-דֹנָ֣י ה֒' הִנֵּה֩ אֲנִ֨י פֹתֵ֜חַ אֶת־קִבְרֽוֹתֵיכֶ֗ם (ארצות הגויים – רד"ק) וְהַעֲלֵיתִ֥י אֶתְכֶ֛ם מִקִּבְרוֹתֵיכֶ֖ם עַמִּ֑י וְהֵבֵאתִ֥י אֶתְכֶ֖ם אֶל־אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵֽל" (יחזקאל לז).

עָמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם וְאָמְרוּ שִׁירָה וּמֵתוּ

ובגמרא (סנהדרין צב ע"ב) למדנו שתחיית המתים הזאת היא לא רק נבואה על עלייה עתידה של עם ישראל לארצו אלא גם מעשה שהיה: "דְּתַנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מֵתִים שֶׁהֶחֱיָה יְחֶזְקֵאל, עָמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם וְאָמְרוּ שִׁירָה וּמֵתוּ. וּמַה שִּׁירָה אָמְרוּ? 'ה' מֵמִית בְּצֶדֶק וּמְחַיֶּה בְּרַחֲמִים'. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, שִׁירָה זוֹ אָמְרוּ, (ש"א ב) 'ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה, מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל'" (סנהדרין צב ע"ב). לדבריהם החיה יחזקאל את העצמות היבשות, הם חיו זמן קצר, אמרו שירה ומתו. המחלוקת בין רבי אליעזר לרבי יהושע היא אם המתים שהחיה יחזקאל היו בשאול או לא. לדעת רבי יהושע מדובר במתים שהיו בשאול, ולדעת רבי אליעזר מדובר במתים שלא היו בשאול.

אֱמֶת, מָשָׁל הָיָה

"רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֱמֶת, מָשָׁל הָיָה. אָמַר לֵיהּ רַבִּי נְחֶמְיָה, אִם 'אֱמֶת' לָמָּה 'מָשָׁל'? וְאִם 'מָשָׁל' לָמָּה 'אֱמֶת'? אֶלָּא בֶּאֱמֶת, מָשָׁל הָיָה". פעם הקשה מרן הרב אליהו זצוק"ל ושאל: אם הכוונה רק משל, למה הוא אומר: אֱמֶת, מָשָׁל הָיָה? אלא מדבריו של רבי יהודה משמע שהחייאת המתים היא גם אמת שהייתה בימי יחזקאל וגם משל על קיבוץ גלויות עתידי. משל "לכל בית ישראל שהיו בגלות זה כמה עד שנואשו מן הגאולה, ואמרו 'יבשו עצמותינו ואבדה תקותינו' וגו' כלומר הרי אנו כעצמות יבשות שאין להם עוד תקוה" (רש"י ורד"ק יחזקאל לז). לכן אומר הקב"ה ליחזקאל לחזקם באמונה שעם ישראל יכול לעלות לארץ ישראל ולחיות את חייו מחדש. "וְנָתַתִּ֨י רוּחִ֤י בָכֶם֙ וִחְיִיתֶ֔ם וְהִנַּחְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם עַל־אַדְמַתְכֶ֑ם וִידַעְתֶּ֞ם כִּי־אֲנִ֧י ה֛' דִּבַּ֥רְתִּי וְעָשִׂ֖יתִי נְאֻם־הֽ'" (יחזקאל לז יד).

דברי רש"י שאומר כי לא מדובר רק בחזיון נתמכים מעדותו של רבי יהודה בן בתירא. "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, מֵתִים שֶׁהֶחֱיָה יְחֶזְקֵאל, עָלוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְנָשְׂאוּ נָשִׁים וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת. עָמַד רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא עַל רַגְלָיו וְאָמַר, 'אֲנִי מִבְּנֵי בְּנֵיהֶם, וְהַלָּלוּ, תְּפִלִּין שֶׁהִנִּיחַ לִי אֲבִי אַבָּא – מֵהֶן'".

הוֹשִׁיבַנִי בְמַחֲשַׁכִּים כְּמֵתֵי עוֹלָם

הפסוק בתהילים מסביר שהגלות היא כמו מת בקבר חשוך ויש שואלים איך הגלות היא קבר, הרי אנשים חיים בגלות. הגר"א מסביר כי רוח העם מתה בגלות שנמשלה לקבר אע"פ שגוף האנשים חי. "כי מעת שחרב הבית, יצאה רוחנו עטרת ראשנו ונשארנו רק אנחנו, הוא גוף שלה בלא נפש. ויציאה לחוץ לארץ הוא הקבר". בחו"ל יש גם השפעה הרסנית של הגויים. "ורימה מסובבת עלינו ואין בידינו להציל, הם הגויים, האוכלים בשרנו". הדבר היחידי שמציל את רוח האומה בגלות הם חכמי התורה שמשיבים את נפשנו. "ומכל מקום היו חבורות וישיבות גדולות", הלוא הן הישיבות הגדולות שהיו בבבל אחרי החורבן.

והגיעו ימים שגם הישיבות הללו התפרקו ועם ישראל התפזר בין מדינות שונות ונשארו רק תלמידי חכמים גדולים פה ושם. "עד שנרקב הבשר והעצמות נפזרו פיזור אחר פיזור. ומכל מקום היו עדיין העצמות קיימות, שהן תלמידי חכמים שבישראל מעמידי הגוף". ואחר כך ירד פלאים מעמדם של תלמידי החכמים שהיו פזורים בעולם ואין מי שמחזיק את רוח האומה ותפקידה. "עד שנרקבו העצמות ולא נשאר אלא תרווד רקב מאתנו, ונעשה עפר, שחה לעפר נפשנו, ואנחנו מקווים עתה לתחיית המתים. התנערי מעפר קומי ירושלים" (הדרת קודש לגר"א מב. מופיע גם בליקוטים שבסוף ספד"צ עם ביאור הגר"א לח:).

וּמַאן נִינְהוּ מֵתִים שֶׁהֶחֱיָה יְחֶזְקֵאל?

מֵתִים יְחַיֶּה אֵל בְּרב חַסְדּו

לפי ההסבר של רבי יהודה, שהחייאת המתים היא גם אמת וגם משל על חזרת עם ישראל לארצו, חשוב להבין מי הם המתים שהחיה יחזקאל, כי הם גם משל על חזרת עם ישראל לארצו. במיוחד לפי דעת רבי יהושע שיחזקאל החיה מתים שעלו מן השאול. באיזו שאול מדובר? האם רשעים קטנים או גדולים? על כן שואלת הגמרא: "וּמַאן נִינְהוּ מֵתִים שֶׁהֶחֱיָה יְחֶזְקֵאל?" כדי שנדע מי ייגאל ויעלה בקיבוץ גלויות.

אֵלּוּ בְּנֵי אֶפְרַיִם, שֶׁמָּנוּ לַקֵּץ וְטָעוּ

הגמרא מביאה על כך חמש תשובות שונות: "אָמַר רַב, אֵלּוּ בְּנֵי אֶפְרַיִם, שֶׁמָּנוּ לַקֵּץ וְטָעוּ, שֶׁנֶּאֱמַר, (דה"א ז) 'וּבְנֵי אֶפְרַיִם - שׁוּתָלַח, וּבֶרֶד בְּנוֹ, וְתַחַת בְּנוֹ, וְאֶלְעָדָה בְנוֹ, וְתַחַת בְּנוֹ, וְזָבָד בְּנוֹ, וְשׁוּתֶלַח בְּנוֹ, וְעֶזֶר וְאֶלְעָד, וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ' וְגוֹ'. וּכְתִיב, (שם) 'וַיִּתְאַבֵּל אֶפְרַיִם אֲבִיהֶם יָמִים רַבִּים. וַיָּבֹאוּ אֶחָיו לְנַחֲמוֹ'". לפי דעת רב אלו אנשים שלא חטאו אלא טעו מתוך רצון להיגאל קודם הזמן. לפי דעת "ערוך לנר" (סנהדרין צג ע"א) דעת רב מתאימה לדעת רבי אליעזר שלא מדובר ברשעים שירדו לשאול אלא באנשים שטעו בזמן הגאולה ויצאו קודם זמנם.

אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁכָּפְרוּ בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים

לפי שמואל מדובר בחוטאים שמצד הדין אין להם חלק לעולם הבא. "וּשְׁמוּאֵל אָמַר, אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם, שֶׁכָּפְרוּ בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, שֶׁנֶּאֱמַר, (יחזקאל לז) 'וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן אָדָם הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל בֵּית יִשְׁרָאֵל הֵמָּה, הִנֵּה אֹמְרִים, יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ, נִגְזַרְנוּ לָנוּ'". אנשים שמיואשים מהאפשרות לגאולת עם ישראל. "רמז ודוגמא לכל בית ישראל בצרותם המה שהרי הם אומרים יבשו עצמותינו בצרות אבדה תקותינו ומה נוחיל לתשועה עוד" (רש"י יחזקאל לז יא). 

חסד ה' שגם האנשים הללו ייגאלו. "וסימן זה לכל ישראל שגם הם עתידין להחיות ולא מן הדין חיו דהא אמרן הכופר בתחיית המתים אין לו חלק לעולם הבא אלא משום סימן חיו" (רש"י סנהדרין צב ע"ב). דברי רש"י מכוונים לגמרא שאומרת כי "פושעי ישראל בגופן ופושעי אומות העולם בגופן יורדין לגיהנם ונידונין בה שנים עשר חדש". אבל הרשעים הגדולים נדונים בגיהינום לדורי דורות ולא נגאלים. "המינין והמסורות והאפיקורסים שכפרו בתורה ושכפרו בתחיית המתים ושפירשו מדרכי צבור ושנתנו חיתיתם בארץ חיים ושחטאו והחטיאו את הרבים כגון ירבעם בן נבט וחביריו יורדין לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות" (ראש השנה יז ע"א). ובהמשך מסבירה הגמרא שהם פוגעים בבית המקדש, והם האליטות והעשירים של מחוזא. ולמרות שעל פי הסדר לא מגיע להם להיות חלק מהגאולה, אלוקים מחיה אותם.

אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם, שֶׁאֵין בָּהֶם לַחְלוּחִית שֶׁל מִצְוָה

דעת רבי ירמיה שמדובר באנשים שאין להם קשר כלשהו למצוות. "רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר, אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם, שֶׁאֵין בָּהֶם לַחְלוּחִית שֶׁל מִצְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת שִׁמְעוּ דְּבַר ה'". והסביר בעל הבן איש חי (בספרו בניהו בן יהוידע סנהדרין דף צב/ב): "ומה שאמר שאין בהם לחלוחית של מצוה רוצה לומר אפילו מחשבה טובה עוברת באקראי לא היה בהם, והמחשבה בהיותה לבדה קרי לה לחלוחית". ומחדש לנו יחזקאל שגם האנשים הללו ייגאלו ויעלו לארץ ישראל.

אפילו עובדי עבודה זרה

רבי יצחק נפחא מוסיף ואומר שבגאולה העתידה ייגאלו גם עובדי עבודה זרה שהכניסו את התועבה הזאת לבית ה' בירושלים. "רַבִּי יִצְחָק נַפְחָא אָמַר: אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם, שֶׁחִפּוּ אֶת הַהֵיכָל כֻּלּוֹ שְׁקָצִים וּרְמָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר, (יחזקאל ח) 'וָאָבוֹא וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה כָל תַּבְנִית רֶמֶשׂ וּבְהֵמָה שֶׁקֶץ וְכָל גִּלּוּלֵי בֵּית יִשְׁרָאֵל מְחֻקֶּה עַל הַקִּיר סָבִיב סָבִיב' (כתיב הכא, "סביב") וּכְתִיב הָתָם, (שם לז) 'וְהֶעֱבִירַנִי סָבִיב סָבִיב'". ודבר זה הוא פלא גדול, כי על עובדי עבודה זרה נאמר "כל באיה לא ישובון", ובמיוחד אם מדובר על אלה שעבדו עבודה זרה בבית המקדש, וחוקקו על קירותיו שקצים ורמשים שעבדום כאלילים. 

לפי ה"ערוך לנר", דעת שמואל, רבי ירמיה ורבי יצחק נפחא מתאימה לדעת רבי יהושע שאומר כי המתים עולים מהשאול. ו"אפילו הרשעים שבישראל יש להם תקנה". ו"קשה, בשלמא למאן דאמר בני אפרים, ולמאן דאמר שכפרו בתחייה, יש טעם שהחייה אותם, אבל אלו מה טעם יש להחיותם? ונראה לי כדי שנבוכדנצר וסיעתו ידעו שאפילו הרעים שבישראל יש להם תקנה וחשובין הם לפני הקב"ה, ועל כן נבהלים ותאחזמו רעד"  (בניהו בן יהוידע סנהדרין צב/ב). כמו שאומר הנביא יחזקאל בעצמו כי הגאולה היא לא בגלל זכויות עם ישראל, אלא למען שמו באהבה. למניעת חילול השם בין הגויים. "לָכֵן אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר ה' אלוקים לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאתֶם שָׁם" (יחזקאל לו כב).

אפילו אלה שנשחקו ואבדה צורתם

רבי יוחנן אומר שייגאלו גם אלה מעם ישראל שנשחקה צורתם לגמרי ואפילו עצם הלוז שלהם לא קיימת. "רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, אֵלּוּ מֵתִים, שֶׁבְּבִקְעַת דּוּרָא. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מִנְּהַר אֵשֶׁל עַד רַבָּתִי - בִּקְעַת דּוּרָא. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהֶגְלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר אֶת יִשְׁרָאֵל, הָיוּ בָּהֶן בַּחוּרִים, שֶׁהָיוּ מְגַנִּין אֶת הַחַמָּה בְּיָפְיָן, וְהָיוּ כַּשְׂדִּיּוֹת רוֹאוֹת אוֹתָם וְשׁוֹפְעוֹת זִיבוֹת. אָמְרוּ לְבַעֲלֵיהֶן, וּבַעֲלֵיהֶן לַמֶּלֶךְ, וְצִוָּה הַמֶּלֶךְ וַהֲרָגוּם. וַעֲדַיִן הָיוּ שׁוֹפְעוֹת זִיבוֹת. צִוָּה הַמֶּלֶךְ וּרְמָסוּם".

תחייה ותקומה בשעה שמיליוני יהודים נשרפים בכבשני האש

בְּשָׁעָה שֶׁהִפִּיל נְבוּכַדְנֶאצַּר, חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ

מכיוון שכל מה שקרה בימי יחזקאל הוא משל לקיבוץ גלויות וחזרת עם ישראל לחיים, גם דבריו של רבי יוחנן הם כמשל על עם ישראל בעידן התחייה והעלייה לארץ. לדבריו גם אלו שנשרפו בכבשנים והפכו לאפר מרוב שנאתם התהומית של האומות וקנאתם – גם הם יקומו בתחיית המתים של האומה ובתחיית המתים הפרטית שלהם.

בהמשך הגמרא משמע שתחיית האומה מתרחשת ליושבי הארץ ולעולים דווקא בשעה שאחיהם מושלכים לכבשני האש כדי לעצור את הרוע הגדול. "תָּנוּ רַבָּנָן, בְּשָׁעָה שֶׁהִפִּיל נְבוּכַדְנֶאצַּר, חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ, אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיחֶזְקֵאל, לֵךְ וְהַחֲיֵה מֵתִים בְּבִקְעַת דּוּרָא. כֵּיוַָן שֶׁהֶחֱיָה אוֹתָם, בָּאוּ עֲצָמוֹת וְטָפְחוּ לוֹ לְאוֹתוֹ רָשָׁע, שְׁחִיק טַמְיָא עַל פָּנָיו. אָמַר, מַה טִּיבָן שֶׁל אֵלּוּ? אָמְרוּ לוֹ, חַבְרֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ, מְחַיֶּה מֵתִים בְּבִקְעַת דּוּרָא".

את המשמעות הנוראה של דברי חכמים ראינו בעינינו בשעה שמיליוני יהודים נשרפו על קידוש השם בכבשני אירופה. בשעה שאלפי יהודים מסרו נפשם ברוסיה למיתה כדי ללמוד תורה, להניח תפילין או לשמור שבת ומילה – מחיה הקב"ה את עם ישראל ומוליך אותו קוממיות לארצו.

הרצחת וגם שיבחת?

השאלה היא האם רשעי האומות שעשו את העוול הנורא יוכלו לשבח את ה' על הניסים שהוא עושה לעם ישראל. חכמינו בגמרא מספרים כי כאשר רואה נבוכדנצר את כוחם של צדיקי ישראל להחיות מתים ולצאת חיים מכבשני האש הוא מתחיל לשבח את ה', אבל מלאכי השרת עוצרים בעדו מיד. "פָּתַח וְאָמַר, אָתוֹהִי כְּמָה רַבְרְבִין, וְתִמְהוֹהִי כְּמָה תַקִּיפִין, מַלְכוּתֵיהּ מַלְכוּת עָלַם' וְגוֹ'. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, יֻצַּק זָהָב רוֹתֵחַ לְתוֹךְ פִּיו שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, שְׁחִיק טַמְיָא, שֶׁאִלְמָלֵא לֹא בָּא מַלְאָךְ וּסְטָרוֹ עַל פִּיו, בִּקֵּשׁ לְגַנּוֹת כָּל שִׁירוֹת וְתוּשְׁבָּחוֹת שֶׁאָמַר דָּוִד בְּסֵפֶר תְּהִלִּים".

מלאכי השרת לא יכולים לשמוע את שבח ה' מנבוכדנצר שהחריב את בית המקדש, רשע שרצח מיליוני יהודים והרבה פשע ורשע לבלי חוק. ועל מה שנראה כאילו בא לגנות את התהילים של דוד המלך, כתב הבן איש חי "הנה לפי האמת ודאי מה לתבן אצל הבר ומה הכלב המת הזה חשוב לפני דוד מלך ישראל בדיחא דמלכא ונעים זמירות אשר כל שירותיו הם ברוח הקודש וכולם מלאים סודות נוראים, ומה דמיון וערך זה עם זה? אך הכונה שאם היה מניחו לשבח עוד שבח ארוך וגדול הכמות, אז הוא היה מתגאה אח"כ בשירו שהיה מגנה לפני בני אדם שירות דוד המלך ע"ה, שהיה אומר אני עשיתי שיר גדול הכמות, יותר ארוך מן מזמור של דוד מלך ישראל. וגם בעיני המון העם הפתאים שאין יודעין סודן של הדבר היה נראה הגנאי לומר זה עשה שיר יותר גדול מן המזמור הגדול שאמר דוד המלך ע"ה, ולכך בא מלאך וסטרו שלא יגיע שבח שלו שיעור פסוק אחד" (עיין רש"ש בפירושו לגמרא שם).

עוד הוא אומר שדברי נבוכדנצר גנובים הם מדוד המלך. המילים "מַלְכוּתֵהּ מַלְכוּת עָלַם וְשָׁלְטָנֵהּ עִם דָּר וְדָר" (דניאל ג לג) גנובות מדברי תהילים (קמ"ה י"ג) "מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור", והן הן הדברים ממש, ומה שאמר "אָתוֹהִי כְּמָה רַבְרְבִין וְתִמְהוֹהִי כְּמָה תַקִּיפִין" גנב אותם מפסוק "לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְּדֹלוֹת לְבַדּוֹ" (תהילים קלו ד). וכן "רַבּוֹת עָשִׂיתָ אַתָּה ה' אֱלֹהַי נִפְלְאֹתֶיךָ וּמַחְשְׁבֹתֶיךָ אֵלֵינוּ" (תהילים מ' ו'), וכיוצא במקראות אלו הרבה, ונמצא הכל גנוב מן התהלים ולא חידש כלום".

מהלכות ליל הסדר

רחצה

אנו נוטלים ידיים עם ברכה לקראת אכילת המצה והארוחה שאחריה. בספר "מקראי קודש" לרב משה הררי שליט"א הביא משם מרן הרה"ג אליהו זצוק"ל כי גם מי שנטל ידיו ושמר עליהן שלא יגעו במקומות מכוסים מהנטילה הקודמת עד שעה זו צריך ליטול ידיו ולברך. כיוון שמן הסתם בכל זמן קריאת ההגדה דעתו הייתה נתונה לתוכן ההגדה, ולא היה עסוק בשמירת ידיו.

מוציא מצה

סימן זה הוא כנגד שתי ברכות שמברכים על אכילת המצה, אחת היא ברכת "המוציא לחם מן הארץ" שמברכים כששלוש המצות ביד, ואחת "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על אכילת מצה" שמברכים כאשר מחזיקים את המצה העליונה ואת המצה החצויה. וכיוון שיש כאן שתי ברכות אנו אוכלים שתי חתיכות "כזית" משתי המצות. אבל לא צריך להכניס את שתיהן יחד לפה, כי צריך לאכול בנחת ובהסיבה כבני מלכים ולא בלחץ כאכילה גסה. הזמן שצריך לאכול את שתי הכזיתות הללו הוא עד ארבע דקות, שהוא זמן אכילת פרס (ולא שתי דקות, כמו שיש נוהגים).  

מצת מכונה או מצת יד, ובלבד שלא ירבו מחלוקות

הגמרא בפסחים אומרת שצריך לשמור על המצות (פסחים מ). לעשותן לשם מצווה. וברי"ף כתוב "ומבעי ליה לאינש לנטורי קימחא דפיסחא מעידן קצירה". וכן הוא ברמב"ם (פ"ה מחמץ ומצה ה"ט) לכן כתוב בשולחן ערוך (סימן תס סעיף א) "אין לשין מצת מצוה ולא אופין אותה על ידי אינו יהודי, ולא על ידי חרש שוטה וקטן". והטעם הוא כי צריך כוונה. ולא רק לישה ואפייה אסורה, אלא גם עריכה שמרדדים את המצות. אבל בניקוב המצות יש מקילים שיהיה על ידי ילדים קטנים (משנ"ב).

והטעם לכל השמירה הזאת הוא הפסוק "ושמרתם את המצות" שלומדים ממנו שהשמירה של המצות תהיה לשם מצווה, ולא נעשית מאליה.

וכתב מרן הרה"ג אליהו זצוק"ל כי לכתחילה צריך מצות עבודת יד למצות מצווה בליל הסדר. ובלבד שיהיו ממקום שבדוק היטב ששומרים את המצות. ובדיעבד, אם אין לו, אפשר לסמוך על דעת הפוסקים שאומרים כי גם מצת מכונה שעשו אותה לשם מצווה – נחשבת מצת מצווה. ואפשר לצאת בה ידי חובה (עיין בשד"ח חמץ ומצה סי' י"ג אות י"ב באורך). עוד כתב הרב כי גם מי שמקפיד שלא לאכול מצת מכונה, אין כלי חברו האוכל ממנה נאסרים בשבילו. ואל ירבו מחלוקות בישראל! (ועיין לכה"ח סי' תנ"ג ס"ק ס"ה וסי' תמ"ז ס"ק כ"ז).

יוצא אדם במצה שרויה

אין להטביל את המצה בחרוסת או בחומץ וכד', שזה מבטל את טעם המצה, ויש מתירים (משנ"ב תסא ס"ק יב כה"ח ס"ק מח). אבל אם מטבל אותה במעט מים לפני שאוכלה, מותר. שכך כתב השולחן ערוך (תסא סעיף ד): "יוצא אדם במצה שרויה והוא שלא נימוחה; אבל אם בשלה, אינו יוצא בה". שהטיבול במים לא משנה את טעמה ורק מרכך אותה מעט.

אכילה עד חצות הלילה

עיקר המצווה של קרבן פסח ומצה הוא לאכול את המצה עד חצות הלילה, שזה הזמן שבו הקב"ה ירד לתוך מצרים והיכה כל בכור. ללמד כי אנחנו מעצמנו מאמינים כי הקב"ה יפסח וירחם על בני ישראל לפני שהוא עושה זאת בעצמו. כי בוודאי אחרי שהוא יכה כל בכור במצרים וירחם עלינו, נתעורר באהבה לקיים מצוותיו. אבל מעלתם של ישראל היא שלפני התגלותו הם כבר מוסרים את נפשם עליו. ומסירות נפש זו מעוררת את הרחמים הגדולים. כך בכל שנה ושנה אנו אוכלים את המצה לפני חצות הלילה, לא רק בגלל הניסים שנעשו במצרים בחצות לילה, אלא בגלל הניסים שעתידים להיעשות בכל שנה ושנה. שלילה זה הוא ליל הגאולה העתידה.

מי שלא אכל עד חצות באונס או במזיד – יאכל את המצה אחרי חצות. ואם לא בירך כלל על המצה לפני חצות, וכגון שהיה בפעילות מבצעית בצבא או טיפל בחולים או שהיה בעצמו חולה – יאכל מצה ויברך עליה רק "המוציא לחם מן הארץ", אבל לא יברך "על אכילת מצה". וכל זה לצאת ידי חובת האומרים שמצוות אכילת מצה בליל פסח היא עד הבוקר (עיין ב"י תעז).

מרור

אין מצווה מהתורה לאכול מרור בלי קרבן פסח, ואעפ"כ ציוו חכמים לקיימה כדי לעורר את שורש המצווה במקום עליון שאנו חפצים לקיים מצוות קרבן פסח כהלכתו. ואם אין לאדם אפשרות לאכול מרור נקי מחרקים, לא יעבור על איסור תורה בשביל לקיים מצווה דרבנן. והטוב ביותר למי שמתארח במקום שלא מודעים לבעיית החרקים בחסה, שיביא איתו מתנה למקום שהוא מתארח בו ארגז של חסה וכרפס להקל מעליהם. ואם לא הביא, יאכל את הקלח של החסה לאחר ששטף אותו במי סבון, שהוא קל לניקוי ולבדיקה מחרקים.

כורך

עיקר מצוות כורך היא להבין שהגאולה והגלות מחוברים ביחד, ויש שלבים שיש גם את מרירות המרור וגם את חירות המצה. אנו באמצע הדרך, כבר יצאנו ממצרים ונגאלנו, אבל לא הגענו לבית המקדש. אנו כורכים את המצה והמרור ביחד להבין שהטוב והרע באים כאחד, אבל זה זמני וסופו של המרור להיות מתוק. לכן לוקחים חסה שהיא מרה בתחילתה ומתוקה בסופה, ואת שניהם אנו מטבלים בחרוסת ואוכלים בהסיבה כבני חורין.

שולחן עורך

חלק ממצוות "שולחן עורך" הוא לערוך את שולחן בכבוד, ובזה אנו מקיימים מצוות "להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". מו"ר הרב זצוק"ל היה מסתפק הרבה בשאלה אם מותר להשתמש בכלים חד פעמיים בליל הסדר. שכמשתמשים בכלים רגילים ויש הרבה אורחים נשארת עבודה קשה לבעלת הבית אחרי הארוחה, ולמה ייגרע חלקה להישאר לשטוף כלים עד שעה מאוחרת? ובוודאי ברור שהמצווה היא לערוך עם כלים נאים ולא חד פעמיים. אבל אם זה גורם קושי ומחלוקת אפשר לאכול בכלים חד פעמיים. וסיפר הרב זצ"ל כי פעם היה בסעודה של עשירים גדולים בארצות הברית והגישו להם ארוחה בכלים חד פעמיים יפים, ואמר בליבו: אם כן, זה נקרא כבוד. ובכל מקרה יקנה כלים חד פעמיים נאים ומהודרים לכבוד החג, ולא צלחות וסכו"ם פשוטים מאוד.

צפון ברך

מרן הרב אליהו זצוק"ל היה מורה לאכול את האפיקומן בתיאבון, כמו קרבן פסח שהיה נאכל על השובע. דהיינו, לא כדי להשביע את הרעבון שלנו, אלא כמו מעדן מכובד ומיוחד שאוכלים אחרי הארוחה, כדי שהטעם הטוב שלו יישאר איתנו לאורך זמן.

הלל נרצה

ההלל שאומרים בליל פסח נאמר ברובו אחרי ברכת המזון, והוא הלל מוארך ביחד עם הודו לה' כי טוב וביחד עם נשמת כל חי. את ההלל המורחב הזה אנו מתחילים לפני הארוחה, שזה בוודאי לפני חצות לילה, ויש לכך כמה טעמים. אחד מהם הוא מה שאמרו חז"ל כי מי שפתח ואמר לנו "הללו עבדי ה'" היה פרעה. שכך כתוב במדרש: "את מוצא עשרים וששה דורות משנברא העולם עד שיצאו ישראל ממצרים, ולא אמרו הלל. וכיון שיצאו ישראל ממצרים משעבוד של טיט ולבנים אמרו הלל. ואימתי אמרו? בשעה שבאת מכת בכורות. עמד לו פרעה והלך לו אצל משה ואהרן בלילה, שנאמר (שמות יב, לא) 'ויקרא פרעה למשה ולאהרן לילה'. והיה דופק פרעה על פתחו של משה ואהרן בלילה. אמרו לו (משה): שוטה, בלילה אנו עומדין? וכי גנבים אנחנו שנלך בלילה? בבקר אנו יוצאין, המתן עד הבקר, שכך אמר לנו הקב"ה (שם, כב) ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר.

אמר להם: הרי מתו כל מצרים, שנאמר (שם, לג) 'ותחזק מצרים על העם'. אמרו לו: ומבקש אתה לכלות את המכה הזאת ממך. אמור: הרי אתם בני חורין! הרי אתם ברשותכם! הרי אתם עבדים של הקב"ה! התחיל פרעה צווח ואומר: לשעבר הייתם עבדי אבל עכשיו הרי אתם בני חורין! הרי אתם ברשותכם והרי אתם עבדיו של הקב"ה! צריכים אתם להלל לו שאתם עבדיו, שנאמר: הללויה הללו עבדי ה'" (מדרש תהלים קיג).

בלילה זה אנחנו לא מחכים לשום צורר שיגיד לנו לשיר לקב"ה אחרי שהוא יקבל את המכה שלו בחצות. אנחנו בעצמנו שרים ומודים לה'. כי אי אפשר לאכול בליל הסדר בלי להודות לה'. "אפשר ישראל שוחטין את פסחיהן ונוטלין את לולביהן ואין אומרים הלל?". ויהי רצון שיתקיים בנו בניסן עתידים להיגאל ונאמר הלל בשמחה רבה, אנו וכל הבריאה כולה. "ישמחו השמים ותגל הארץ, ירעם הים ומלאו תבל ויושבי בה", אמן ואמן.

קול צופייך - חול המועד פסח התשע''ט - שימוש בחמץ ..
  
קול צופייך - פרשת אחרי קדושים התשע''ח - ערב יום ..
  
קול צופייך - פרשת אחרי - קדושים התשע''ז - התגשמות ..
  
קול צופייך - ערב פסח תשע''ו - גאולה הבאה לידך אל ..
  
קול צופייך - חול המועד פסח תשע''ו -
  
קול צופייך - פרשת אחרי מות - קדושים תשע''ה - ..
  
קול צופייך - פרשת אחרי-מות - תשע''ד -
  
כתוב תגובה
הרה"ג שמואל אליהו שליט"א
רב העיר צפת וחבר מועצת הרבנות הראשית
כתובת: רח' ריינס 17 ירושלים
טלפון במשרד: 02-651-4399
פקס: 02-653-6842